כִּֽי־נִחַ֨ם יְהוָ֜ה צִיּ֗וֹן נִחַם֙ כָּל־חָרְבֹתֶ֔יהָ וַיָּ֤שֶׂם מִדְבָּרָהּ֙ כְּעֵ֔דֶן וְעַרְבָתָ֖הּ כְּגַן־יְהוָ֑ה שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יִמָּ֣צֵא בָ֔הּ תּוֹדָ֖ה וְק֥וֹל זִמְרָֽה׃ (ס)
רקנאטי
ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת ליי' אלהיך לא תעשה מלאכה. כתב הרב הגדול ז"ל ועל דרך האמת עצרת היא כנסת ישראל ובא ללמדינו סוד היום. אבל איננו שוה לשמיני עצרת כי השמיני רגל בפני עצמו והקרבן של כנסת ישראל ואיננו כקרבנות של שבעת ימים אבל שביעי של פסח הוא מכלל הרגל ועצרת כי לפעמים תמנה שמינית ולפעמים תמנה שביעית והנה הוא כשבת שיש בו זכור ושמור כבוד יום וכבוד לילה והקרבן בשביעי מכלל הרגל ועל כן אמר עצרת ליי' אלהיך לא תעשה מלאכה ושם אמר והקרבתם אשה ליי' עצרת היא כי האשה עצרת ולכך היא סעודה קטנה והמשכיל יבין עכ"ד ז"ל. וטעם שלש פעמים בשנה יראה כי זכורך כבר פרשתיו לפי הפשט ועוד תרמוז לעתיד לבא שיתקבצו כל הנשמות בתחית המתים שנאמר ונגד זקניו כבוד (ישעיה כד כג). וכתיב יהיה יי' לעטרת צבי וגו' (ישעיה כח ה). אמרו רבותינו זכרונם לברכה בבראשית רבא ותשחק ליום אחרון (משלי לא כה) כל מתן שכרן של צדיקים מתוקן לעתיד לבא ומראה להם הקדוש ברוך הוא עד שהן בעולם הזה מתן שכרן ומה שהוא עתיד ליתן להם לעולם הבא ונפשם שבעה והם ישנים אמר רבי אלעזר משל למה הדבר דומה למלך שעשה סעודה וזימן אורחים והראה להם מה שהן אוכלין ושותין ונפשם שבעה ועל כן חסידים ואנשי מעשה היו שמחים שמחת בית השואבה שהיו שואבין ברוח הקדש זהו ושמחת בחגך. ששון ושמחה ימצא בה תודה קול זמרה (ישעיה נא ג):