פרשנות מצטטת על ישעיהו נא:יד

שתי הלחם. לשון התוס' במשנה ובמקרא קרוי לשון זכר ולשון נקבה. דהכא תנן שתי הלחם. ובשמואל [א' י' ד'] כתיב גבי שאול ונתנו לך שתי לחם ולקחת מידם. ולעיל פרק ואלו מנחות קרי ליה לשון זכר דקאמר בבא מלחם גדול וכתיב (ישעיה נ"א י"ד) ולא יחסר לחמו עכ"ל. ושמעינן דבמשנתינו ל"ג כגי' הספרים דגרסי גבי לחם הפנים שנים ואחד בלשון זכר. מדלא מייתו לה מהכא דנשנה בלשון זכר. וכן בגמ' גרסי' אחת ושתים. ומ"מ יש לי תמיהות על דבריהם דמה להם להביא ראיה משמואל. ובלחם הבכורים עצמם כתיב (ויקרא כ"ב) לחם תנופה שתים ותרגום אונקלוס תרין גריצין. ומה שהביאו ראיה מהמקרא דבלשון זכר נאמר מדכתיב ולא יחסר לחמו. זו אינה ראיה כלל שכינוי יחסר מוסב על האדם. וכענין שנאמר ביחזקאל [ד' י"ז] למען יחסרו לחם ומים. אבל נמצאו בלשון זכר בפרשת במדבר ולחם התמיד עליו יהיה. ובשמואל [א' י"ז י"ז] ועשרה לחם הזה. ועוד נאמר שם [כ"א] חמשה לחם. ובישעיה [כ"ח כ"ח] לחם יודק. ובתהלים [ק"ד ט"ו] ולחם לבב אנוש יסעד. ובמשלי [ט' י"ז] ולחם סתרים ינעם:

צועה. אחרים, כמו ושלחתי לו צועי' וצעוהו (ירמיה מ"ח י"ב), ועד ברוב כוחו, ויאמר רבי משה הכהן ז"ל, כי צועה כמו מהר צועה להפת' (ישעיהו נ"א י"ד), והוא תאר השם ואיננו פועל יוצא במקום הזה:

ויעש. במלכים (ו, כג) כתיב שני כרובים, שהיו שוים, ועזרא למדנו שהיו שנים בלתי שוים מצד שזה זכר וזה נקבה, זה משפיע וזה נשפע כמ"ש חז"ל, שכן גם בתורה כתיב בציווי (שמות כה, יח) שנים כרובים ובעשיה (שם לז, ז) שני כרובים מטעם זה, כמ"ש בחבורי התו"ה פ' אחרי. עוד למדנו שהיו מעשה צעצועים, נראה פירושו שהיו נראים כפורחים, כי הכנפים היו עשוים ככנפי העוף העשוים להתפשט ולהתקמץ (ושרשו צעה שפי' מענין תנועה פנימית, כמ"ש ישעיה נ"א על מהר צועה להפתח, שהוא קרוב עם זועה וסועה עיי"ש, וכפל פ' ועי"ן הפעל כמו שעשועים תעתועים)

צועים. מריקים וכן מהר צועה להפתח (ישעיהו נ״א:י״ד) הוא הלוך המעיים בשלשול: