שְׁתַּ֤יִם הֵ֙נָּה֙ קֹֽרְאֹתַ֔יִךְ מִ֖י יָנ֣וּד לָ֑ךְ הַשֹּׁ֧ד וְהַשֶּׁ֛בֶר וְהָרָעָ֥ב וְהַחֶ֖רֶב מִ֥י אֲנַחֲמֵֽךְ׃
מלבי"ם באור המילות
ינוד, מנחמים. הנודה היא מן הקרובים והאוהבים (כמ"ש ישעיה נ"א י"ט), והמנחמים יהיו גם רחוקים:
מחוקקי יהודה; יהל אור
(עז) ובפדר"א (פ' כא) "ואוררו שיהא נודד בארץ", ועיין בפי' הגרד"ל שכתב שם "ולא כמ"ש הראב"ע לפרשו מענין קינה כמו לנוד לו, ולפי הפשט גם שם הוא מענין נענוע וטלטול, ובא בענין נחמת האבל וספור הצרות עמו, לפי שהמנחמים נדים ממקומם זה מפה, וזה מפה לנחם האבל ויטלטלו בעבורו ומזה הוא "מי ינוד לך" (ישעי' נא יט):