פרשנות מצטטת על ישעיהו נג:יב

אכלתי יערי עם דבשי. אמר הקב"ה, לפי שהערו ישראל נפשם למיתה בגלות, כמש"נ (ישעיהו נ״ג:י״ב) תחת אשר הערה לשת נפשו והיו עוסקים בתורה המתוקה מדבש, לפיכך עתיר הקב"ה להשקותם יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית ולהרחיצם בנחלי חלב, אכלו רעים אלו ישראל, אלו בעלי מצות, שתו ושכרו דודים אלו תלמידי חכמים ^ההמשתה היא מעלה יתירה מאכילה, שכן עיקר סעודה נקראת בשם משתה, כמש"כ ויעש משתה, עשה המלך משתה, ולכן יחס הלשון אכלו רעים לסתם ישראל בעלי מצות, ושתו ושכרו דודים לת"ח. .
(שם שם)

השיב הקב"ה רב לך עיבור שלך היה עד היום רב אין צורך עוד אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה שהוא סוד הגלגול ובדרך הנגלה אהרן לא התפלל על ביאת א"י כדי שלא יחשדוהו שעושה עבור כ"ד מתנות שנתן לו הקב"ה כי הכהן הגדול גדלוהו משל אחיו והעשירוהו כעובדא פנחס המסת"ת אבל משה רבינו שהוא כולל הרי"ג מצות שכן מש"ה רבינ"ו עולה תרי"ג וכן י"י אלה"י ישרא"ל בגי' תרי"ג לבוש של שכינ"ה שי"ן כ"ף יו"ד נו"ן ה"י עם י"ג אותיות רומזת על תרי"ג (תהלים צג) י"י מלך גאות לבש לבש י"י עוז התאז"ר בגימטרי' תרי"ג ז"ש מפני מה נתאוה תאוה הוא בלב כמ"ש בזוהר בזו הפרשה לא תחמוד ולא תתאוה חמדה שייך על מחשבה ואח"כ בא למעשה אבל תאוה הרהור בלא מעשה ובענין כניסת ארץ ישראל אתמר גבי יעקב בירושלמי ובכתובות (דף קיא) גמרא דילן דברים בגו כי הם דברים התלויין במחשבה לכן אמר מפני מה נתאווה משה רבינו לכנוס לארץ ישראל סוד תאוה וסוד מחשבה הכל אחד והוא סוד גלגול סוד חושב מחשבות (שמואל ב יד) לבלתי ידח ממנו נדח. ולפי דאתמר גבי א"י קאמר (דברים ח) ואכלת ושבעת וברכת שהוא על תיקון הגוף ותיקון הנפש נגד תיקון הגוף אמר לאכול מפריה היה צריך להעלות ניצוצות התקועות בפירות ולתיקון הנפש אמר לשבוע מטובה והלא כבר קיבץ ניצוצות הנידחות במקום אשר דרכו כף רגלם במדבר קדשו אותם (משלי יג) צדיק אוכל להוציא ניצוצות ממנו לשובע נופשו התקוע בו כמ"ש התקועות לבלתי ידח ממנו נדח הכהנים אוכלים ובעלים התקועים באוכל מתכפרי' ולפי שארץ ישראל נחלק לג' חלקים אמר ג' חלוקות הארץ הטובה נגד כלל אומר ההר הטוב זה ירושלים והלבנון זה בית המקדש גם הנפשות נחלקו לג' נפש רוח נשמה או שאמר משה על ג' חלוקות שנחלקו כ"ד מתנות כהונה שסי' יד"י י' בגבולין ד' בירושלים י' במקדש כמ"ש בפ' הגוזל בתרא ב"ק ועז"א אברהם (בראשית יד) הרימותי ידי אל אל עליון אע"פ שנעשה כהן לאל עליון לא נטל לעצמו כלום רק כל כ"ד מתנות הנרמזין במילת יד"י כלם הקדיש לגבוה ז"ש מש"ה רבינ"ו שהוא כולל תרי"ג מצות הרבה מצות נצטוו ישראל ויתקיימו ע"י רמז על כ"ד מתנות אלו כי ירושלים עומדת על כ"ד שערים העליונים לכן כ"ד תיבות בברכת ולירושלים ודוד אמר במזמור (תהלים כד) שאו שערים ראשיכם השיב לו הקב"ה רב לך כלום אתה מבקש רק שכר מצות מעלה אני עליך כאלו עשיתם ז"ש רב לך (שם לא) רב טובך אשר צפנת (ישעי' נג) לכן אחלק לו ברבים בזוהר פ' כי תצא מפרש פסוק (שם) והוא מחולל מפשעינו על משה רבינו שהוא נעשה חולין בשבילנו (שם) ובחבורתו דאתחברותא דיליה שנתחבר עם מתי מדבר (שם) נרפ"א לנו בהיפוך אתוון פא"ר בשליחות המרגלים אמר גם בי התאנף י"י בגללכם שהוצרך ג"כ להתגלגל בגלגול מחילות לע"ל (איוב כ) כגללו לנצח ג"ם ב"י ר"ת (שמואל א כו) ג"רשוני מ"הסתפח ב"נחלת י"י או עבור חטא פעור שהתריזו לע"ז בגללם מלשון גלל אדם וגלל בהמה (ויקרא יט) אל ת"פנו אל אלילים והם עבדו עבודת פעור ומאחר שמקודם לזה אמר שעל משה מדבר מפרש עתה פסוק (ישעיה נג) תחת אשר הערה למות נפשו שאמר (שמות לב) מחני נ"א בשעת עגל ז"ש משה אעברה נ"א שיבא זכות שמסר נפשו למיתה ויבא לארץ ישראל ליטול שכר מצות התלויים בא"י ואיזה מצות ביקש אותן הנחלקין לג' חלוקות על יו"ד שבגבולין אומר הארץ הטובה ד' בירושלים אמר ההר הטוב הזה י' שבב"המק אמר והלבנון ז"ש (ישעיה נג) ואת עצומים יחלק שלל עצומי"ם בגימטריא אהר"ן ר"ל אותן הכ"ד מתנות שניתנו לאהר"ן יהיו לך שכר עליהם כאילו עשיהם ועז"א רב לך ר"ל אותן המתנות שהיו ראוים להיות לאהרן שהוא רב ובכור יהיו לך:

וּלְפִי פֵּרוּשֵׁינוּ זֶה מָצָאנוּ נַחַת רוּחַ בְּמַאֲמָר אֶחָד שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קיט:) ״כָּל הַמְקַדֵּשׁ וְכוּ׳ וְאוֹמֵר וַיְכֻלּוּ וְגוֹ׳ כְּאִלּוּ נַעֲשָׂה שׁוּתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית״ עַד כָּאן. וְדִבְרֵיהֶם רְחוֹקִים וּדְחוּקִים לְפִי הַנִּרְאֶה, מִי שָׁמַע כָּזֹאת שֶׁיָּבֹא אָדָם וְיִשְׁתַּתֵּף בְּדָבָר שֶׁכְּבָר נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ? אֵין אַחַר מַעֲשֶׂה כְּלוּם וּבַמֶּה יֵעָשֶׂה שׁוּתָּף? עוֹד, מַה הִיא הַפְּעֻלָּה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָהּ יַשִּׂיג הַשָּׂגָה זוֹ? וְעוֹד, לוּ יִהְיֶה שֶׁיִּהְיֶה מַעֲשֶׂה זֶה גָּדוֹל עַד מְאֹד, מִנַּיִן לָהֶם לוֹמַר דָּבָר זֶה שֶׁהוּא נַעֲשָׂה שׁוּתָּף? וְאִם לְצַד הַגְדָּלַת הַשָּׂכָר, הָיָה לָהֶם לְהַגְדִּיל שְׂכָרוֹ לְחַלֵּק לוֹ בָּרַבִּים (ישעיהו נ״ג:י״ב) וְאֹרֶךְ יָמִים וּגְבוּרָה וְעֹשֶׁר וְכוּ׳, וּמִנַּיִן מָצְאוּ לְהַאֲרִיךְ לָשׁוֹן לְצַד עִילָּאָה לְהִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית?

ותער. לְשׁוֹן נְפִיצָה, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הַמְעָרֶה מִכְּלִי אֶל כֶּלִי, וּבַמִּקְרָא יֵשׁ לוֹ דּוֹמֶה אַל תְּעַר נַפְשִׁי (תהילים קמא), אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ (ישעיהו נ"ג):