פרשנות מצטטת על ישעיהו נד:יג

הנני נוטה אליה כנהר שלום. כלומר שמאז יהיה השלום בריבוי כנהר שאינו פוסק וכן הוא אומר (ישעיה נד, יג) ורב שלום בניך, והוא רומז על מדרגת השלום שלמעלה (נזר הקודש):

ועוף יעופף. דרועין דזו"נ שהן חו"ג כידוע שכל עפיפה הוא בחו"ג שהן כנפים ובשתים יעופף (ישעיה ו') הוא ח"וג משש כנפים שהן ו"ק וידים הן במקום כנפים דעופות וידוע שבאצילות הן כנפים חו"ג. וז"ש (זוהר פרשת פקודי רל"ט) ועוף יעופף אלו מיכאל וגבריאל שהן חו"ג. ודייקו ועוף מיכאל שמיכאל באחת יעופף זה גבריאל שגבריאל בשתים (ברכות ד' ע"ב) שזהו יעופף כפל ואין כאן מקומו: ואמר ע"פ רקיע השמים שידים וכן כנפים מגביהין למעלה מן הראש על הרקיע קרומא דעתיקא קדישא כמש"ל (דמ"ב ע"ב): ויברא אלקים את התנינם הגדולים אלו השוקין והן גידולן במים נגד היסוד ששם המים וכמ"ש בשני בדי ערבות שהן נו"ה שגדילין על מים כמ"ש ערבי נחל וכמ"ש בתז"ח ברהטים בשקתות המים נו"ה. והן שני ראשי הס"א כידוע נחש בריח ונחש עקלתון והן נאחזין בשוקין וכנגדן בקדושה נקראין השוקים תנינים: ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למיניהם. הן גופין דזו"נ וזיניהן כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב את האדם דכליל דכר ונוקבא את לאפקא ולמסגי זינא דנפיק מיניה דדו"נ: ואת כל עוף כנף למינהו. הן מלאכין קדישין והן הידים. כמ"ש פרשת שמיני דף ל"ט ע"ב ואת כל עוף כנף למינהו אלין כל אינון מלאכין קדישין כו' ע"ש ובפרשת בראשית דף ל"ז ע"א ועוף יעופף על הארץ אלין שליחי כו' ע"ש עד שם ע"ב עד וסלקין לון לעילא ובפ' שמיני שם ואת כל נפש החיה כו' החיה הרמשת דא איהי חיה דרחשא בכל טורין עד כי אחיה. וכמו שיסוד לא נברא במאמר רק בתוספת נהורא מעד"א כמש"ל (ד' מ"ד ע"ג) כך התנינים לא נבראו במאמר ולכן לא נזכרו במאמר ונתברכו כאן דרועין ושוקין בפריה ורביה כי הן חו"ג דדכורא ונוקבא. וביום הששי נברכו אדם דו"נ שהן גופין דלהון שאז נתקנו שדרועין ושוקין נבראו תיכף בתיקונם מתפרדין בסטרוי משא"כ בגופין שלא נתקנו עד יום ששי ואז נברכו בפ"ו. וז"ש בר"מ פרשת שמיני ופרשת תצא מה נוני ימא חיותן בימא אוף ת"ח מארי מתני' חיותן באורייתא ואי אתפרשן מנה מיד מתים תנינא דמתני' דבה אתרבו תניני ימא ואי אינון ביבשתא יפלון למיא כו' ות"ח הן נו"ה כידוע וכל בניך למודי ה' (ישעיה נ"ד) כידוע כ"ז והן נקראין תנינים. ואמר שם פרשת תצא אתנים בהיפוך אתוון תנאים כו' והן נו"ה ששם תנאים כמ"ש פרשת פקודי בהיכלות. וכן איתנים הן נו"ה כמ"ש פרשת משפטים דף ק"י ע"ב איתנים ירכין תקיפין כנחשא כו' איתנים אינון תנאים עמודים סמכין לבר מגופא כו' ע"ש. וכאן הוא סיום יום החמישי:

למודים, למוד ענינו מלומד, כמו פרא למוד מדבר (ירמיה ב' כ"ד), למודי הָרֵעַ (שם י"ג כ"ג), ונאמר על תלמידי הנביאים, חתום תורה בלמודי (למעלה ח' י"ו), ונקראו הנביאים עצמם למודי ה', כמו וכל בניך למודי ה' (נ"ד י"ג), וכאן קורא לנביאים למודים סתם, וטעם הפסוק: ה' נתן לי להורות, לשון הנביאים, ועשה שידעו לאמץ ידים רפות ועיפות עי הדבר, כלומר ע"י הנבואות שישמיעו אותם, והנה ע"י נביאיו ה' מעיר אזני לבקרים כלומר תמיד, לשמוע דברו, כאלו גם אני נביא, זה טעם כלמודים; והמפרשים כלם ורוז' וגיז' מפרשים מקרא זה ומה שאחריו כאלו הנביא מדבר על עצמו, אמנם מליצת יעיר לי אזן לשמוע כלמודים, וכן מליצת ה' אלהים פתח לי אזן, אין ענינה שהאל מגַלה לו דבר כדי שילך ויאמר לאחרים, אלא שמגלה לו דבר להנאתו ולטובתו, כמו ואין גולה את אזני (ש"א כ"ב ח'), וכן למעלה גם מאז לא פתחה אזנך, אמנם הנבואה לא תבא לנביא לתועלת עצמו, כ"א בעבור העם, א"כ העם הוא המדבר ולא הנביא; וכן תראה כי איננו מזכיר כלל כי כאשר יצוה כן ידבר אל העם, ושהוא עושה שליחותו, כי אמר ואנכי לא מריתי אחור לא נסוגותי, גוי נתתי למכים, ולא פירש כלל כי ה' שלחו, ולא שעשה שליחותו; ועיין למטה פסוק ט' ראיה לפירושי.