הַטּ֤וּ אָזְנְכֶם֙ וּלְכ֣וּ אֵלַ֔י שִׁמְע֖וּ וּתְחִ֣י נַפְשְׁכֶ֑ם וְאֶכְרְתָ֤ה לָכֶם֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם חַֽסְדֵ֥י דָוִ֖ד הַנֶּאֱמָנִֽים׃
צרור המור
אחר כך אמר ויקרא יעקב אל בניו. לפי שלמעלה דבר יעקב עם יוסף ועם בניו ובירך אותם ולא כן עשה לשאר הבנים. לזה התחיל לקרוא לבניו בלשון רכה ותחנונים ובלשון חבה. וזהו ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם. האספו ובואו כולכם באגודה אחת בלי שנאה וקנאה. כי מה שאמרתי ליוסף ולבניו היו דברים זמניים פרטיים לו. אבל עכשיו האספו כולכם ואגידה לכם דברי סתר וחכמה. וזהו לשון ואגידה בכל מקום ענין המשכת חכמה. כתרגומו משכו נגידו וכן ויגד לכם את בריתו. ותגד לבני ישראל. ומה הם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים לכל אחד ואחד מכם. ולכן אמר האספו עם ואגידה. כי לשון אסיפה יאמר על חכמה כמו בעלי אסופות. וכן אספה לי ע' איש. ולכן נקרא קהלת לפי שהיה מקהיל ומאסף דברי חכמה. ואחר שמהיום הזה היה רוצה לומר להם הדברים שיהיו באחרית הימים. אין לך חכמה גדולה מזאת. והיאך תזכו לאלו הדברים. כשתהיו כולכם באגודה אחת ולא יהיה פירוד ביניכם אלא שתהיו באחדות אחד. כמו שעשיתי אני שקשרתי וייחדתי כל הדברים כולם בסוד הסולם ובסוד הייחוד. וזהו הקבצו ושמעו בני יעקב לשמוע דברי חכמה ומוסר. כי השמיעה עיקר הכל כאמרו שמעו ותחי נפשכם. ומכאן למדו לומר במ"ת נעשה ונשמע. ולכן אמר שם ויחן שם ישראל כאיש אחד בקבוץ אחד כמו שאמר כאן הקבצו ושמעו. ואם תשמעו לדברי כבנים השומעים מוסר אב. מיד תזכו לשמוע דברי השם שהוא ישראל אביכם. כאמרו כי אתה אבינו. וכל זה להורות לנו שדברי יעקב וברכותיו כולם היו מוסכמים מהשם. ולכן תמצא שרמזו ז"ל על פסוק וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב. שכל ברכות משה היה מעין ברכותיו של יעקב. לפי שאל אחד אמרן. וזהו אומרם אתה מוצא ביעקב שהסכים הקב"ה עמו כשאמר האספו ואגידה. שכן מצינו שמשה ברכן כן. הוי כי מי גוי גדול שהסכים הקב"ה עמהם. וכן אמרו שהסכים הקב"ה עם יהושע כשלמד הקב"ה ליהושע להכות יריחו לא קבל עליו לתקוע בשופרות כדי שלא יחללו בני ישראל שבת. והקב"ה הסכים עמו ותקע הוא תחלה. הה"ד וירע העם ויתקעו בשופרות. אימתי ויהי כשמוע את קול השופר. השופרות לא נאמר אלא השופר. זהו שופר של מעלה שהריע הוא עמהם. דכתיב ויריעו העם תרועה גדולה. מהו גדולה שהריע עמהם גדולו של עולם. הה"ד כי מי גדול וגו'. ולכן אמרו יעקב לא בירך לראובן אלא קנטרו. ועלה הדבר למשה ובא משה וקרבו הה"ד יחי ראובן. וכן קנטר יעקב לשמעון. ומשה לא ברכו אבל כללו בברכת יהודה דכתיב שמע ה' קול יהודה. וכן לוי לא נתן לו חלק בארץ אלא ברכו בקרבנות שנאמר ישימו קטורה באפך. ולכן היו נפוצים בכל ישראל לקבל המעשרות כמו שאמר יעקב אחלקם ביעקב. יעקב בירך ליהודה ידך בעורף אויביך ומשה בירכו ידיו רב לו. יעקב בירך לזבולון בסחורה ויששכר בתורה כד"א זבולון לחוף ימים ישכון ויששכר חמור גרם. ואף משה ברכו שנא' שמח זבולון ואמר כי שפע ימים יינקו. יעקב בירך לדן דן ידין עמו כאחד המיוחד בשבטים זה יהודה שקראו אף משה דן גור אריה יזנק וכו'. יעקב בירך לגד גד גדוד יגודנו כשיוצאין למלחמה נוצחין והיו הרוגיהן ניכרים מפרק הראש עד הזרוע. וכן ברכו משה וטרף זרוע אף קדקוד. יעקב בירך לאשר שיהא שמן רב בחלקו שנאמר מאשר שמנה לחמו. וכן ברכו משה וטובל בשמן רגלו. יעקב בירך לנפתלי אילה שלוחה שארצו מבורכת. וכן ברך משה ומלא ברכת ה'. יעקב בירך ליוסף ברכת שמים מעל. וכן ברכו משה שנאמר ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת. יעקב בירך לבנימין שתהא השכינה שורה בגבולו שנאמר בנימין זאב יטרף. וכן ברכו משה שנאמר ידיד ה' ישכון לבטח. הוי אומר ותגזר אומר ויקם לך. כמו שגזר יעקב כך קיים הקב"ה ע"י משה ע"כ. ולפי שבישראל סוד הייחוד. אמר האספו ואגידה לכם. כי באסיפה וקיבוץ יזכה האדם לעולם הנפשות שהוא שכר באחרית. וזהו את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. ולפי שזכה האדם בייחוד הנפשות עם ייחוד השם והתורה. אמר ושמעו אל ישראל אביכם. וז"ש במדרש בקש יעקב לגלות הקץ לבניו כד"א האספו ואגידה לכם ונסתלקה ממנו השכינה והתחיל לומר דברים אחרים. התחיל לומר שמא יש פיסול במטתי פסולת וכו'. או שמא אחר שאני נפטר מן העולם אתם משתחוים לאל אחר. אמרו לו שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת וכו'. באותה שעה השתחוה על מטתו וגו'. ואמר בשכמל"ו. אמר לו הקב"ה ליעקב מתאוה היית שיהיו בניך מיחדים שמי ומשכימין ומעריבין וקורין ק"ש על שמך הה"ד ה' אלהינו ה' אחד. א"ר לוי ומה ישראל אומרים עכשיו שמע ישראל אבינו שבמערה. אותו דבר שצויתנו נוהג בנו ה' אלהינו ה' אחד. ולפי שענה יעקב אחר בניו בשכמל"ו. לפיכך אנו אומרים אותו אחר שמע ישראל ע"כ. הרי לך מבואר עיקרים גדולים בענין הייחוד. וטעם הייחוד שכתבתי למעלה כמתנבא ואינו יודע למה ביעקב יותר מבשאר אבות. מצאתיהו בכאן והוא ענין נפלא מאד. וכן מה שכתבתי במלת האספו. ואח"כ אמר הקבצו ושמעו לפי שנסתלקה ממנו שכינה. ובמדרש אמרו למה האספו הקבצו. אלא להודיעם שהן גולין שני פעמים ויצטרכו אסיפה וקיבוץ מגלות בבל ומגלות אדום. ד"א אסיפה לנדחים וקיבוץ לנפוצים. הה"ד ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ. ד"א האספו מכל ארץ מצרים. והקבצו לפני מטתי ע"כ:
רבנו בחיי
שלמה המלך ע"ה המשיל התורה בפסוק זה (משלי ט) ללחם ויין לפי שהלחם והיין עיקר המזון אשר לגוף כן התורה והחכמה עיקר מזון הנפש, והזכיר לשון לכו ולא אמר בואו, להורות שיצטרך האדם שילך אחרי החכמה ואחרי לומדיה, כענין שכתוב (שם יג) הולך את חכמים יחכם, והיה לו לומר יושב את חכמים והזכיר הולך לבאר שילך תמיד אחריהם ושיעשה עצמו טפל להם ועם זה יחכם. או יהיה ענין לכו, שיצטרך ללכת אפילו לארץ מרחקים ללמוד תורה, וזהו שאמר לכו לחמו בלחמי, לכו לארץ מרחקים ללחום לחמי. וכן אמר (ישעיהו נ״ה:ג׳) הטו אזנכם ולכו אלי, לא אמר ובאו אלי כי יצטרך האדם ללכת למרחוק לשמוע דברי תורה. יאמר לכו לחמו בלחמי לכו זה אצל זה המבקשים ללחום לחמי, יזהירם על מדת הקנאה שיסירו אותם מלבם ושלא ינהג אחד מן החכמים שררה בעצמו לבלתי לכת אל חברו השוה לו, אין צריך לומר אם הוא גדול ממנו בחכמה, כי עם החברה תגדל החכמה ותרבה ההשגה, וכענין שאמרו רז"ל (ירמיהו נ׳:ל״ו) חרב אל הבדים ונואלו, חרב על תלמידי חכמים שיושבין בד בבד ועוסקין בתורה, ולא עוד אלא שמטפשין, כתיב הכא ונואלו, וכתיב התם (במדבר יב) אשר נואלנו, ושתו ביין מסכתי, בי"ת בלחמי נוספת, וכן בי"ת ביין, וכמוהו (בראשית מ״א:ב׳) ותרעינה באחו. וידוע כי היין המזוג הוא מועיל וטוב לגוף האדם, והוא מעורר ג"כ כחות הנפש, כי כשהוא בלתי מזוג הלא הוא מזיק לגוף ולנפש ולכך הזכיר לשון מסכתי, ובא המשל על התורה והמצות שכלן תועלת הגוף והנפש. ועוד יש בכלל המשל הזה תועלת אחרת לבאר ולומר כי אם יטרח האדם וישתדל על מזון הגוף וילך אחריו לארץ מרחקים, אף כי יש לו לטרוח ולהשתדל יותר ויותר על מזון הנפש, כי אין ספק שישיגהו אחר היגיעה, כענין שאמר שלמה (משלי ב׳:ד׳-ה׳) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה' וגו', וכל מצוה ומצוה היא מזון הנפש שבה תהיה הנפש נזונית מזיו השכינה לעוה"ב, ואם יוכל האדם לקיים ולעשות המצוה במקומו הלא השכר כפול, ואם יעמוד האדם ממקומו ללכת אחריה תהיה משכרתו שלמה, לפי שבידו שכר הליכה ושכר עשיה. וזהו שמצינו בזריזותן של ישראל שכתוב (שמות י״ב:כ״ח) וילכו ויעשו. וכן מצינו במשה שהלך לישראל ממחנה לויה אל מחנה ישראל לנחם אותן במיתתו, ובגדולתו של יהושע שיהיה תחתיו וימלא מקומו, ולא רצה לדבר להם כשהיו כולם מקובצים ונצבים לפניו אבל המתין עד שהלכו איש לאהליו כדי שילך אצלם, וזהו שכתוב.
מגלה עמוקות
ויתד תהיה לך על אזניך. בפ"ק דכתובות (דף ה) דרז"ל על האצבעות שעשוין כיתידות שלא לשמוע דבר נבלה נהיה בשבתך חוץ כאן נרמז סוד אריכות גלותינו עבור (משלי יט) ו"אץ ב"רגלים ח"וטא סוד ניצוצות הנידחות וקבצינ"ו י"חד מאר"בע כ"נפות הארץ שהוא סוד אותיות אמצעות חב"ו (איוב ך) ח"יל ב"לע וי"קיאנו שאנו מכוונין בכל פעם כשנכנס לבה"כ בפסוק ראשון (תהלים ה) ו"אני ב"רוב ח"סדך שזה גרם למשה ח"ן ב"עיני ו"אדעך גם משה אמר ליתרו (במדבר י) אתה ידעת ח"נותינו ב"מדברו"היית לנו לעינים ובחורבן אמר (איכה א) עיני עיני יורדה מים (תהלים קיט) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו קאי על עינים שיהיו מתוקנים לכן הוצרך א"הר לתקן ק"ל שנה (במדבר כא) נ"פשנו ק"צה ב"לחם ה"ק"ל ק"ל הם ב' עינין כל אחד בגי' ק"ל ר"ת נק"בה ואם קאי על תורה יתד שהכל תלוי בו שהכל תלוי בשמע כמ"ש (ישעיה נה) שמעו ותחי נפשיכם ועתה בשבתך חוץ ושבת על תשובה ובזה וכסית העונות שהם צואת בנות ציון ומתחלה צריך ללמוד בתורה ואח"כ תשובה ז"ש וקרבנו מלכנו לעבודתך כי זולת זה לא עם הארץ חסיד ואי' בזוהר פר' בראשית ע"פ (שם נא) ובצל ידי כסיתיך מאן דמחדש חידושין דאורייתא מעטרין ליה בי"ע עיטרין ובונה רקיע חדשה מן רזין וארץ חדשה מן פשטי דאורייתא ומאן דלא ידע אורחי דאורייתא דלגו מנוקבא דתהומא רבא דכר ונוקבא (שם ה) מושכי העון בחבלי השוא דא דכורא (סם) וכעבות העגלה חטאה דא נוקבא העו"ן בגי' סמא"ל ז"ש ולא יראה בך ערות דבר שלא ישנה מאורחי דאורייתא כי י"י אלקיך מתהלך בקרב מחניך ושב מאחריך לכן סמך מיד לא תסגיר עבד אל אדוניו: