יַעֲזֹ֤ב רָשָׁע֙ דַּרְכּ֔וֹ וְאִ֥ישׁ אָ֖וֶן מַחְשְׁבֹתָ֑יו וְיָשֹׁ֤ב אֶל־יְהוָה֙ וִֽירַחֲמֵ֔הוּ וְאֶל־אֱלֹהֵ֖ינוּ כִּֽי־יַרְבֶּ֥ה לִסְלֽוֹחַ׃
מלבי"ם באור המילות
החשבים און והיעצים עצת רע, העצה היא אחר המחשבה, והיא ההסכמה איך לפעול כמ"ש (ישעיה י"ד כ"ד עיי"ש), והרע יצדק יותר על דבר פעליי והאון על המחשבה, און יחשב (תהלים ל"ו), לבו יקבץ און (שם מ"א) און אם ראיתי בלבי (שם ס"ו), וכן (משלי ו' י"ח) (ישעיה ל"ב ו', נ"ה ז') (ירמיה ד' י"ד) וכן אמר (מיכה ב' א') חושבי און ופועלי רע :
רבנו בחיי
ומזה אמרו במדרש איכה (איכה ג׳:מ״ב) נחנו פשענו ומרינו כמדתנו אתה לא סלחת, כמדתך. שהרי מדתו של הקב"ה אפילו לרשע הגמור המרבה לחטוא הוא מרבה לסלוח אם ישוב. וזהו שהנביא מזהיר (ישעיהו נ״ה:ז׳) יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, ולשון רשע הוא המתגאה והכופר בעקר וחושב שאין אלהים בשמים ואין השגחה בארץ, וכענין שכתוב (תהילים י׳:ד׳) רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלהים כל מזמותיו, ואעפ"כ כשהוא חוזר בתשובה הקב"ה מקבלו ואין צריך לומר שימצא סליחה במדת הרחמים כי אפילו במדת הדין ימצא סליחה, וזה שאמר (ישעיהו נ״ה:ז׳) וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח, כלומר אפילו במדת הדין. וכן מצינו במזמור נאום פשע לרשע (תהילים ל״ו:ו׳) שכתוב שם ה' בהשמים חסדך, והמזמור ההוא מיוסד על מעשה הרשעים הכופרים, ולכך הזכיר שם מדת החסד לפי שחסדו של הקב"ה מתפרסם בעמים בסליחת הרשעים, ומפני שהזכיר כי החסד בשמים על כן הוסיף אות הה"א כי הה"א צורת פתח והיא רמז לעוה"ז, וכדי ללמד שאפילו בארץ בעוה"ז שנברא בה"א ימצא פתח פתוח לתשובה, אפילו הרשע המוחלט ימשיך הקב"ה חסדו אליו אם ירצה לשוב.
תיבת גמא
סוף דבר הכל נשמע ובו תדבק מה הוא רחום כו' וחפץ בטוב בריותיו ושישוב החוטא אליו כן צריך האדם להדמות אליו יתברך בדרכיו ויחזיר פושעים בתשובה ואם חטא אדם נגדו ימחול מיד. כמ"ש והודעת להם הדרך ילכו בה הדרך המזומן הידוע דרך ה'. ואמר צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו ונפרש אותו כפי דעתינו. והוא דרך יאמר על המחשבה כמ"ש יודע ה' דר"ך צדיקים ודר"ך רשעים תאבד מחשבה טובה כמעשה ומחשבה רעה תאבד אין בה עונש ונאמר ישעיה נ"ה יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וכמוהו רבים דרך נאמר על המחשבה ובקהלת י"א ט' והלך בדרכי לבך וקוב"ה מחשבתו קצת דין ובפועל חסד גמור כמ"ש ז"ל בתחלה עלה במחשבה לבראות ע"פ דין ובמעשה ראה שאין מתקיים שיתף לו רחמים וז"ש צדיק ה' בכל דרכיו במחשבה ע"פ יושר ובמעשיו מתחסד ובאדם יהיה להיפוך כי מחשבתו יותר צריך להיות זכה וברורה ממעשיו אליו יתברך וז"ש קרוב ה' לכל קוראיו ל"ת בדיבור המתיחס אל המעשה אע"פ שאין לבו עמו כ"כ ז"א לכל אשר יקראוהו באמת בלב שלם רחמנא לבא בעי. וז"ש יעזוב רשע דרכ"ו הוא הדרך אשר בחר בלבו ונגמרה עצמו לעשות כך ולילך בו ואי"ש הצדיק לדידיה הרהור בעלמא בלא גמר ועצה און הוה גביה וש"ת מה בכך אם מטיבין במעשה יהיה בכוונת הלב או לבו בל עמו והלא מצינו בה' שמעשיו יותר חסדים ממחשבה אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי כי אין לנו לחקור ידועתו כלל והאדם עיקר המחשבה המתיחסת לנפש והמעשה אל הגוף כי עיקר הבריאה היתה בשביל הנפש ואגב יזכה הגוף ג"כ כידוע. ופירוש הרמ"א ז"ל ידוע בוודאי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד ואל יקשה לך מצדיק ורע לו הלא חסיד בכל מעשיו בראשית עולם חסד יבנה לא לצרכו כלל ומה"ת יצר לעושי רצונו אלא וודאי למרק איזה עון או להגדיל שכרו בעולם הבא כר' חנינא בן דוסא ולהנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא.