פרשנות מצטטת על ישעיהו נה:ח

והנה נשאר עלי לבאר לפי דעת הרב ושרשיו אלה, פי' וישלחהו ה' אלהים מגן עדן וגו' ויגרש את האדם, ואומר שלפי דעתו ראוי שנפרשם בזה האופן, שהאל ית' אחרי ראותו את האדם נוטה אחרי המפורסמות כפי חמריותו, חשב מחשבות להצילו מרדת שחת, לתת אליו דרך והכנה להשתלם בכל מה שאפשר, והוא אמרו ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד, ר"ל הן האדם קודם החטא היה מיוחד ושלם בהשגותיו כאחד מצבא המרום, וממנו ומטבעו היה לדעת טוב ורע ולהשתקע במפורסמות, ועתה אחרי שחטא פן ישלח ידו ר"ל אולי ישלח ידו ויאכל גם מעץ החיים, והוא שעם היותו מעיין במפורסמות, יעיין גם כן במושכלות, ויאחוז מזה וגם מזה לא ינח ידו באופן שיאכל וחי לעולם, והחיות הנפשיי הנצחיי הנה הוא עם המושכלות, ולכן ראה ית' להשיבו במקום הנאות לשני הענינים יחד. אם לענין החמר והמפורסם, אמר וישלחהו ה' אלהים מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לוקח משם, ר"ל שהוציאו מגדר העיון המושכל התמידי שהוא נמשל בגן עדן, וזה לפי שיהיה נטרד בעיון המפורסם והצורך החמרי, והוא אמר לעבוד את האדמה, ואמר שהכרח היה להיות כן מאחר שלוקח משם, ואחר שנתן הצורך לעניני חמרי נתן אליו עוד מה שצריך לשלימות שכלו, והוא אומר עוד ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, ר"ל שגרש את האדם מג"ע, כלומר שבהיותו מגורש מהעיון התמידי הפשוט, כמו שהיה קודם החטא, הבין הקב"ה והשכין מקדם לג"ע שהוא ההשכלה, את הכרובים והם המחשבה והשכל אשר באדם, עם היות הצצתם בלתי עומדת בהם, לסבת להט החרב המתהפכת, והוא הדבקות אשר לו עם החמר, והיה כל זה שכון הכרובים מקדם לגן עדן, עם אותה ההעלמה וההתהפכות, כדי לשמור את דרך עץ החיים, ר"ל שישמור אותם ויקנה ממנו ואכל וחי לעולם, והוא ע"ד ואביו שמר את הדבר, הוא לשון התקוה והתוחלת. וכבר העיר הרב לפירוש הזה בהקדמת ספרו זה באמרו, ואפילו האור ההוא הקטן אשר יזרח על (צ"ל אשר יזרח עליו אינו תדיר) אבל יציץ ויעלם כאלו הוא להט החרב המתהפכת, והם כפי' הנרבוני שם שאמר וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, כי במחשבה והשכל יקח מעץ החיים, פן ישלח ידו אם יזכה, אלא שהצצה ההיא אינה עומדת תמיד לסבת ההיולי, המתהפך ללהט רצה לומר שהמבציר (צ"ל שהמכונים) לקנין עץ החיים אינו הלהט, אבל הכרובים הם העוזרים אליו לבד, ולז"א כי במחשבה והשכל יקח מעץ החיים. ופי' פן ישלח ידו, שלא היה כמתירא מזה, כי אם כאומר אולי יזכה לזה. ושהלהט הוא המונע החומר לדבקות השכל בחומר, מסכים למה שאמרתי. וראוי שלא נתעצל מהשיב לשאלה או ספק העשרים שזכרתי, ואמר שהמסתפק חשב (שהרב ברח מלפרש והייתם כאלהים יודעי טוב ורע כמלאכים, מפני שחשב שהמלאכים אינם יודעים הטוב והרע ומזה עשה ק"ו לאלהינו ית', ובנה ספקו, ואינו כן, כי הנה הרב לא נתרחק מלפרשו כמלאכים מאותו צד, כי אם לפי שנתבאר אצלו שהתורה לא תכתוב הדברים הכוזבים, עם היות שיוחסו לנחש ולא נספרו ולא נכתבו בתורה כי אם להיותם אמת, ומאחר שראינו וידענו שאדם אחרי חטאו לא נתעלה מדרגתו בידיעה, ולא השיג השגת המלאכים, ולא ידע בידיעתם, גזר אומר א"כ שמה שאמר והייתם כאלהים יודעי טוב ורע, על השופטים יודעי הדברים המפורסמים, כי אחרי החטא נשתלם בידיעתם ובא לו מה שהיה אחרי החטא יורה למפרע פירוש דברי הנחש וכוונתו. ואונקלוס שמסכים בזה דעתו לדעת הרב מפני זה נתעורר לפירושו ג"כ באמר ותהון כרברביא, ובהיות זה כן לא נמשך מזה שהמלאכים וכ"ש האל ית' לא ידעו הדברים הטובים והרעים, כי הצד שממנו שללנו הידיעה הזאת מאדם היה לפי שכח השכל לא יוכל להשתמש בשני דרושים ובשני ידיעות, ולכן אמר שבהיותו מעיין במושכל לא יוכל לדעת המפורסם, ובידיעתו אותו לא יבין העיוניות, ואין כן השכל האלהי שיכלול מדעים רבים בידיעה אחת מקפת בהם, והמה ג"כ ידיעות מתחלפות ומענינים בלתי בעלי תכלית וגם מדברים אפשרים, וכמו שזכרו הרב בביאור ואמונה קיימת בח"ג פ"ב, ושם אמר שהטעות כלו והדבור סרה מהפילוסופים הוא בדמותם ידיעתו יתברך לידיעתנו, בכמו שידיעתנו לא תכלול דברים רבים בידיעה אחת, ולא תקיף הבלתי בעל תכלית, ולא ישיג הדברים האפשריים בהשארות אפשריותם, כבר חשבו שכן היא ידיעתו ית', והנביא מבאר טעותם באומר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה' (ישעיה נ"ה ח'):

ואמר וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ. להורות על מה שאמרנו שבכל יום ויום היו מתחזקים ברשעם לעשותו בפועל. וזהו כי רבה רעת האדם בארץ בפועל. וכל זה יצר מחשבות לבם רק רע כל היום כי אף על פי שהיה אדם בתכלית הרשע לפעמים חושב מחשבות טובות אף על פי שאין עושה אותם. לזה אמר שלא היה כן אלא כל יצרם ומחשבתם לעשות רע וזה על דרך הולך תמים ופועל צדק כי יש שני מיני אנשים אחד שכל מחשבותיו ופעולותיו טובות וזהו הולך תמים. ואחר שמחשבותיו רעות אבל כשבא לפעול פועל באמונה וזהו פועל צדק אבל בכאן כל מחשבותם לרע. וכן רמז רעת האדם בארץ שחטאם היה בארץ. רוצה לומר בבריאת העולם שהיו כופרים בחדוש העולם והיו חושבים על ה' תועה כמו שנפרש למטה בע"ה. ולכן וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ בעני' שיהיו נהנים מפריה ומטובה ויתעצב אל לבו על חרבי העולם. ועם כל זה אמר אמחה את האדם ויפה דרשו בארץ. יפה עשיתי שבראתיו בארץ שאלו היה בשמים היה בועט בי. ואמר ויאמר ה' אמחה את האדם למי אמר. ואולי היה מדבר זה אל לבו. והנכון מה שכתבו בזוהר להודיע רחמי השם על ברואיו שאינו רוצה במיתתם של רשעים אלא שמכריז בקולי קולות שישובו בתשובה ולא ימותו ואינו עושה כמלך בשר ודם שנוטר איבה לשונאו ומעלים ממנו כדי שלא ישמר אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא אומר לכל בני עולם שישובו בתשובה. וזהו ויאמר ה' אמחה את האדם להתרות בהם שישובו וזה שאמר הכתוב כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגומר. ולכן אמרו שנבראת התשובה קודם שנברא העולם כאומרו בטרם הרים יולדו ותאמר שובו בני אדם. כי לפי חטאת האדם אם לא ראה השם מתחילת הבריאה תיקון לזה אי איפשר להתקיים העולם. ומלבד זה רמז באומרו ותאמר שובו בני אדם כי הוא בעצמו אומר להם שישובו. והטעם לזה כי אלף שנים בעיניך. כי האדם שמעלים הדבר משונאו הוא כדי שלא ישמר ממנו וכן לפי שירא כי אולי ימות בנתים ולא ינקום נקמתו. לזה אמר בכאן כי השם אינו ירא מזה כי הוא חי לעולם וזהו כי אלף שנים בעיניך. וכן רמז בזה כי לפי קוצר ימי האדם ולפי המקרים שיקרו לו אין ראוי להענישו כל כך וזהו כי אלף שנים בעיניך. זרמתם שינה יהיו כלומר כי כל חייהם אינם חשובים אלא כשינה אחת קטנה וכ"ש כי כלינו באפך בבהלות ובלהות ואף וחמה. ואם כן ראוי לך שלא תעניש אותנו בערכנו אלא בערכך וזה שתה עונותינו לנגדך לפי שכל ימינו פנו בעברתך וגומר. כלומר כי כל ימינו אינן חשובות כדיבור אחד קטן. ימי שנותינו בהם שבעים שנה כלומר כשתחשב כל ימינו שהם שבעים שנה ותחלקם באלף שנים שלך לשבעים שבעים תמצא שאינם עולין שבעים שנה לשיעור דיבור אחד קטן. וכל שכן כי רהבם עמל ואון ואם כן מי יודע עוז אפך אם כיראתך תהיה עברתך. כלומר אם כמו שאתה יראוי וגדול ונורא תהיה עברתך ואם כן נוציא מכאן כי ימינו הם קצרים ולפי מיעוטם נוכל בטוב למנותם. וזהו למנות ימינו כן הודע. ואפי' שיהיה אותו אדם נביא לבב חכמה שהוא יותר מנביא כאומרם חכם עדיף מנביא. ואחר כך שובה ה' שבענו בבקר שלך בחסדך ונרננה ונשמחה וכו' אחר שהם כל כך קצרים. ורמז גם כן בבקר שיהיה בפנים מאירות אחר שאתה מכריז ואומר ותאמר שובו בני אדם וכן ויאמר ה' אמחה את האדם וכל זה כדי שיזכרו וישובו אל ה' ויאמרו נירא נא את ה' אחר שהוא מעניש ומזכיר ואומר שרוצה למחות אותנו מאדם עד בהמה:

וַיִּנָּחֶם ה׳ כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ. בְּצֵרוּף הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּשֵׁם הָרַמְבַּ״ן בְּפָסוּק ״נַעֲשֶׂה אָדָם״ – אֲנִי וְהָאָרֶץ, כִּי הָאָרֶץ נָתְנָה בּוֹ חֹמֶר גַּס וְעָב. וְעִנְיַן נֶחָמָה זוֹ וְעִנְיַן ״וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ״ הוּא דְּרוּשׁ עָמֹק עָמֹק, מִי יִמְצָאֶנּוּ, הֶאֱרִיכוּ בּוֹ לְמַעֲנִיתָם כָּל הַחוֹקְרִים, זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה, וְכֻלָּם כְּמִתְנַבְּאִים. וְכֵן הַרְבֵּה עִנְיָנִים בַּתּוֹרָה סְתוּמִים וַחֲתוּמִים, אֲשֶׁר בְּכֻלָּם לִבִּי אוֹמֵר וְגוֹמֵר שֶׁלֹּא לְהַאֲרִיךְ בִּדְרוּשִׁים אֵלּוּ, כִּי יִלְאֶה הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי מִלְּהַשִּׂיגָם, כִּי כָל הַסְּפֵקוֹת הָהֵם בָּאִים לָנוּ מִצַּד שֶׁאָנוּ מְשַׁעֲרִים יְדִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ לִידִיעָתֵנוּ, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר בְּהֵפֶךְ זֶה ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם״ וְגוֹ׳ (ישעיה נה:ח), וְאֵיךְ נוּכַל לַעֲמֹד עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ יִתְבָּרַךְ הַבִּלְתִּי נוֹדַעַת אֶצְלֵינוּ, וְאֵין בְּיָדֵינוּ כֹּחַ לְשַׁעֵר אוֹתָהּ.