פרשנות מצטטת על ישעיהו נה:יג

ושמו מרדכי. שאלו פפונאי לרב מתנה, רמז למרדכי מן התורה מניין, אמר להו, דכתיב (שמות ל') מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא ^יאפירש"י מניין לגאולת מרדכי דמתרגמינן מירא דכיא, וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים לאנשי כנה"ג, עכ"ל, והדברים צריכים באור, ונראה ע"פ האגדה דמגילה י' ב' דדריש שם על הפסוק דישעיה נ"ה תחת הנעצוץ יעלה ברוש, תחת הנעצוץ זה המן, יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים שנאמר בשמים ראש ומתרגמינן מירא דכיא, ע"כ. ור"ל שהצדיקים מכונים בשם בשמים ע"ש הכתוב בשה"ש נרדי נתן ריחו, ומרדכי הוא ראש לצדיקי הדור ההוא, וכמש"כ באות הקודם.
אך לולא פירש"י היה נראה לפרש דכונת הגמרא מוסבת לענין אחר, והוא לפי המבואר בגמרא דמגילה שהבאנו דעיקר שמו של מרדכי היה פתחיה, א"כ קשה למה שינה את שמו העברי בשם שאין לו מקור בעברית, ועוד לשם שהוא יותר נוטה לשמות האומות, כמו מרודך, ומפרש דגם שם מרדכי יש לו רמז בתורה, דהוא מלשון מר דרור בעברית וע"פ התרגום כמבואר, ועיקר טעם הדבר שנשתנה שמו הוא מפני שהוא ראש לצדיקים שבדורו, וכמש"כ בדרשה הקודמת. ועיין עוד מש"כ בתו"ת פ' נצבים בפסוק ואנכי הסתר אסתיר. .
(חולין קל"ט ב')

את קרבני לחמי. שני כבשים בכל יום, ולא שניהם בבת אחת אלא את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. ולחם שלמה היה הרבה מזה שנאמר (מלכים א ה׳:ב׳-ג׳) ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סלת וששים כור קמח עשרה בקר מריאים, זה שאמר הכתוב (משלי י״ג:כ״ה) צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר, צדיק אוכל לשובע נפשו זה אליעזר עבד אברהם שאמר לרבקה (בראשית כ״ד:י״ז) הגמיאיני נא מעט מים, ובטן רשעים תחסר זה עשו שאמר ליעקב (שם כה) הלעיטני נא, כתוב אחד אומר (איוב ל״ז:כ״ג) שדי לא מצאנוהו שגיא כח וכתוב אחד אומר (שם לו) הן אל ישגיב בכחו ומי כמוהו מורה, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, אלא כשהוא נותן לישראל נותן להם כפי כחו וכשהוא מבקש מהם אינו מבקש אלא לפי כחן, ראה מה כתיב (שמות כ״ו:א׳) ואת המשכן תעשה עשר יריעות, לכך כתיב שדי לא מצאנוהו שגיא כח. (שם כז) ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך וכתיב (שם כג) ראשית בכורי אדמתך תביא וגו' וכשנותן להם נותן כפי כחו שנאמר (יחזקאל מ״ז:י״ב) ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו לחדשיו יבכר, שכל אילן ואילן מחדש בכורים אחרים בכל חדש וחדש, לא כמגדי חדש זה. מגדי חדש זה. כשמבקש אינו מבקש אלא לפי כחם שנאמר (ויקרא כ״ג:מ׳) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים, וכשהוא נותן נותן לפי כחו שנאמר (ישעיהו מ״א:י״ט) אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו וכתיב (שם נה) תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס וגו'.

רבי שמואל בר נחמני פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (מגילה י:), "תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת וגו'" (ישעיה נה, יג), "תחת הנעצוץ" זה המן הרשע שעשה עצמו עבודה זרה, דכתיב (ישעיה ז, יט) "ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים". "יעלה ברוש" זה מרדכי הצדיק שנקרא ראש לבשמים, שנאמר (שמות ל, כג) "ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור", ומתרגימנן "מירא דכיא". "ותחת הסרפד" (ישעיה נה, יג) זו ושתי הרשעה, בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף [רפידת] בית ה', דכתיב* (שיה"ש ג, י) "רפידתו זהב". "יעלה הדס" (ישעיה נה, יג) זו אסתר הצדקת שנקראה הדסה, שנאמר (אסתר ב, ז) "ויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו", וכתיב (זכריה א, ח) "והוא עומד בין ההדסים". "והיה לה' לשם" (ישעיה נה, יג) אלו ימי הפורים, "לאות עולם לא יכרת" (שם) זה מקרא מגילה.

ובכל הנעצוצים. מקום הסירים (שקורין ברוצ"ש בלעז) וכן תחת הנעצוץ יעלה ברוש (לקמן נה):