פרשנות מצטטת על ישעיהו נו:ד

בטור תכנת שבת תשר״ק ע״ש אשרקה להם ואקבצם (זכריה יו״ד ח׳) וכתיב לסריסים אשר ישמרו שבתותי (ישעיה נו ד) והביאותים אל הר קדשי א״כ הגאולה בזכות שבת ב״י. וברמ״א שם יפה הסריס אין לו בת זוג ישמור שבת זכור ושמור נגד זכר ונקיבה יע״ש. צפע״ס ע״ש יטפו הרים עסיס נמל״ך נמליכו להקב״ה יטח״ז יטו שכם אחד (זשסר״ץ מתחלפים זיי״ן בשי״ן) והד״ג ב״א לויתן יכרו עליו חבירים א״ז מסיני נצטוו כמו קדם במרה כמו קדם מפעליו מאז (משלי ח׳ כ״ב) עיין בית יוסף:

ויתכן לפרש קדושים תהיו זו קדושת המחשבה, כענין שאמרו לעולם יקדש אדם עצמו בשעת תשמיש, ולפי ששלמות הקדושה לזרע ישראל תלויה ביצירה לכך אמר הנביא (יחזקאל כג) וגם את בניהן אשר ילדו לי, קרא את ישראל נולדים לו כי הם מיוחדים לשמו. ואחר שהזכיר פרשת עריות למעלה במין האסור יזהיר עתה ויאמר קדושים תהיו במין המותר הראוי לכם להדבק בו, כי הדבק במינו בקדושה גם הנשמר מהעריות קדוש יאמר לו. והזכיר באזהרת הקדושה הזאת כל עדת בני ישראל כדי לכלול בזה גם הנשים, לפי שהאזהרה לכל אנשים ונשים, וכענין שכתוב בנדבת המשכן (שמות לה) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, כי הנדבה היתה לכל ישראל אנשים ונשים יחדו. ולפי שהאב והאם סבת הבן על כן אמר איש אמו ואביו תיראו, לפי ששלשה שותפין יש בו באדם, הקב"ה ואביו ואמו, והקדים האם למעלתה כי הקדושה מעלה יתרה באשה יותר מבאיש, ואחר האם הזכיר האב שהוא העקר, ואחריהם השותף השלישי יתברך העליון על הכל, ומזה סיים הכתוב אני ה' אלהיכם, הוא השותף המטיל בו נשמה שהוא העקר. ואמר את שבתותי תשמרו לפי שעקר עונה בשבת, ומלת תשמרו כלשון הכתוב (בראשית לז) ואביו שמר את הדבר, ולשון רבותינו ז"ל שמור לי על הפתח, וזהו שכתוב (ישעיה נו) כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי, לסריסים והם המסרסים עצמן כל ימי השבוע, אשר ישמרו את שבתותי, שהם ממתינים לשבת שהוא עיקר עונה, וכמו שדרשו רבותינו ז"ל (תהלים א) אשר פריו יתן בעתו, זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת. והשכר שלהם שיתן להם לעוה"ב יד ושם טוב מבנים ומבנות שיש להם בעוה"ז.

ספר הזוהר [קדושים פ"ב א'] איש אמו ואביו תיראו. <תרגום - "איש אביו ואמו תיראו">. תא חזי בשעתא דבר נש אתקדש לתתא באתתיה. <בוא וראה בשעה שהאדם מתקדש למטה באשתו>. כגון חברייא דמקדשי גרמייהו משבת לשבת בשעתא דרעווא אשתכח וברכתא מזדמנה. <כמו החברים שמקדשים עצמם משבת לשבת בשעה שהרצון נמצא והברכה מוכנה>. כדין מתדבקין כולהו כחד נפשא דשבת בגופא דאזדמן בשבת. <אז מתדבקים הכל כאחד נפש השבת והגוף הנולד המזדמן בשבת>. ועל דא כתיב איש אמו ואביו תיראו. <ועל כן כתוב "איש אמו ואביו תיראו">. דאינון זיווגא חד לגופא. <בההיא שעתא לאתקדשא. <שהם זווג אחד בגוף באותה שעה שנתקדש>. ואת שבתותי תשמורו דאינון מזדמנן לנפשא בההוא גופא. <"ואת שבתותי תשמורו" שהם מזמינים הנפש לגוף ההוא>. ועל דא ואת שבתותי תשמורו. <ועל כן "את שבתותי תשמורו" (שמורה על שנים)>. דבר אחר ואת שבתותי תשמורו אזהרה לאינון דמחכאן לזווגייהו משבת לשבת. <דבר אחר "ואת שבתותי תשמורו" אזהרה לאלו המחכים לזווגם משבת ולשבת>. והא אוקימנא כמה דכתיב לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי. <וכבר העמדנו כמו שכתוב "לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי" (ישעיה נו ד)>. מאן סריסים אילין חברייא דמסרסי גרמייהו כל שאר יומין בגין למילעי באורייתא ואינון מחכאן משבת לשבת. <מי אלו הסריסים אלו החברים שמסרסים עצמם כל שאר הימים כדי לעסוק בתורה והם מחכים משבת לשבת>. הה"ד אשר ישמרו כמה דאת אמר ואביו שמר את הדבר. <זה שכתוב "אשר ישמרו את שבתותי" כמו שאמר הכתוב "ואביו שמר את הדבר">. ובגיני כך ואת שבתותי תשמורו איש אמו ואביו תיראו. <ומשום זה כתוב "ואת שבתותי תשמורו איש ואביו תיראו">. דא גופא ואת שבתותי תשמורו דא נפשא וכולא מתדבק דא בדא. <זה אב ואם של הגוף "ואת שבתותי תשמורו" וזה אב ואם של הנפש והכל מתדבק זה בזה>. כבר פירשתי טעם קדימת אם לאב למורא ואב לאם לכבוד. ולפי מה שנראה כוונת רז"ל בספר הבהיר שבתותי רמז לזכור ושמור ועל כן לא אמר שבתי ומכאן תבין מאמר רז"ל שאמרו אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן אין כל אומה ולשון שולטת בהם והרמז לזכור ושמור ולפי זה יהיה אביו ואמו רמז לזרועות עולם ועל כן סמך אני יי' לזכור ושמור:

והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם. מפני מה לא הוזכרו במיתת הרעב בנים ובנות שלא נאמר בהם אם בנים אם בנות יצילו כמו שהוזכרו בשני שפטים האחרונים דוגמא לדניאל שהוא אחד מהם והוא היה מדורו של יכניה ולא נמלטו עמו לא בנים ולא בנות ועליו נתנבא ישעיה (נו) כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי: