הַצַּדִּ֣יק אָבָ֔ד וְאֵ֥ין אִ֖ישׁ שָׂ֣ם עַל־לֵ֑ב וְאַנְשֵׁי־חֶ֤סֶד נֶֽאֱסָפִים֙ בְּאֵ֣ין מֵבִ֔ין כִּֽי־מִפְּנֵ֥י הָרָעָ֖ה נֶאֱסַ֥ף הַצַּדִּֽיק׃
אברבנאל
ומהם כי להיות פטירת האדם והסתלקותו מן העול' הזה וכ"ש בהיותו מעול' עונש גדול אל קרוביו עד שפטירתו יחשב שהיא בעונם וכמ"ש הכתוב (ישעי' נ"ז) כי מפני הרעה נאסף הצדיק. לכן ראוי לקרובים האבל והבכי כדואגים על עונותיהם שחייבו מיתתו:
הון עשיר
אבד. פועל יוצא, לפי שגם השור אבד את בעליו, ע"ד הצדיק אבד (ישעיה נז, א), וזה לא שייך בשאר המאורעות. ועוד זה אינו מפורש בקרא כמו האחריני, משום הכי ראוי להיות לשונו משונה מהם:
תוספתא כפשוטה
16-17. שנ' ואין איש שם על לב וכו'. הכוונה לסוף הפסוק (ישעיה נ"ז, א'): באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק, כלומר, ואין מבין שקודם שבאה הרעה לעולם נאסף הצדיק, עיין במפרש לסנהדרין הנ"ל, ובבלי ב"ק ס' סע"א ומכילתא שנביא להלן בסמוך.