פרשנות מצטטת על ישעיהו נז:א

ומהם כי להיות פטירת האדם והסתלקותו מן העול' הזה וכ"ש בהיותו מעול' עונש גדול אל קרוביו עד שפטירתו יחשב שהיא בעונם וכמ"ש הכתוב (ישעי' נ"ז) כי מפני הרעה נאסף הצדיק. לכן ראוי לקרובים האבל והבכי כדואגים על עונותיהם שחייבו מיתתו:

אבד. פועל יוצא, לפי שגם השור אבד את בעליו, ע"ד הצדיק אבד (ישעיה נז, א), וזה לא שייך בשאר המאורעות. ועוד זה אינו מפורש בקרא כמו האחריני, משום הכי ראוי להיות לשונו משונה מהם:

16-17. שנ' ואין איש שם על לב וכו'. הכוונה לסוף הפסוק (ישעיה נ"ז, א'): באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק, כלומר, ואין מבין שקודם שבאה הרעה לעולם נאסף הצדיק, עיין במפרש לסנהדרין הנ"ל, ובבלי ב"ק ס' סע"א ומכילתא שנביא להלן בסמוך.