פרשנות מצטטת על ישעיהו נז:טז

ושבת עד ה' אלהיך וגו', בכל לבבך ובכל נפשך, ושב ה' אלהיך את שבותך. כבר ידעת מאמר רז"ל בפרק ראשון של עבודה זרה, אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, שנאמר (שם נז) כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. ובאור הכתוב כי לא לעולם אריב עם ישראל ולא לנצח אקצוף שלא אגאל אתכם, כי רוח מלפני יעטוף, כלומר מה שאני גואל אותם זהו בסבת הרוחות אשר הן יוצאין מלפניו, ונשמות שאני עשיתי שהן מתאחרות ליכנס בגוף, ומלת יעטוף לשון אחור, מלשון (בראשית ל) העטופים ללבן.

יצה״ר על יצה״ט. ר״ל עם יצה״ט כמ״ש רש״י בפ׳ בא ראשו על כרעיו כמו עם כרעיו ואיני משווה כוונתו שאינו מענין תאוות היצה״ר הנשמה כי הנשמה מתאוה למע״ט ופי׳ הקרא לא ידון ריחי ר״ל הנשמה כד״א ורוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי (ישעיה נז טז) בשגם הוא בשר זה הגוף. מפרש:

כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף (ישעיה נז, טז). נראה לי בס"ד גּוּף במלואו גימ"ל וי"ו פ"ה [190] עולה קֵץ [190] לרמוז דהקץ תלוי בתיקון אוצר גוף.