פרשנות מצטטת על ישעיהו נז:י

איוב - היה מבני בניו של נחור אחי אברהם. והקרוב אלי: שהיה מבני עשו, והעניין מוכיח בארץ עוץ כמו: שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ ולא יתכן לומר שלא היה בעולם, בעבור שאמר יחזקאל: ונח דניאל ואיוב. ואם אמר טוען: אולי איוב אחר היה, שהזכיר הנביא? יאמר לו, אם כן אמור כן בדניאל ונח, והנה כתוב בפסוק אחר: אם יעמוד משה ושמואל לפני ואף כי מצאנו שמואל בן עמיהוד, והנה לא מצאנו איוב אחר כתוב בספרי הקדש, והאומר שהוא יובב בן זרח מבצרה, שמא בחלום ראה זה כי אין לו על מה ישען, לא על דברי הנביאים ולא על מה שהעתיקו חכמינו ז"ל. ואל תתמה על מלת איוב שמו, כי איננו רשע כלל והנה כתוב: ה' איש מלחמה ה' שמו. והפך הדבר: ויהי איש אחד מהר אפרים ושמו מיכיהו, אולי בעל הדרש על הרוב הנמצא דבר מקום איוב סמוך לחרן, מטעם וילך ארצה בני קדם.

ונואש. מלשון יאוש, כמו (ישעיהו נז י): לא אמרת נואש:

שנתיאשו וכו'. פירשתי: ונמנעו. וכבר העיר מנחם זולאי (ענייני לשון של חנוך ילון ח"א עמ' 5 ואילך) על השמוש בדבור יאש בפיוטי א"י הקדמונים. והוא הביא דוגמא מירושלמי ברכות (פ"ט ה"ה, י"ד ע"ד): אם ראית את הבריות שנתיאשו ידיהן מן התורה, וכו', כלומר שנתרפו ידיהם וכו'. ובאמת כבר תרגמו השבעים את התיבה "נואש" בישעיהו נ"ז, י' במובן חדל או דומה לו. וכן בדברים רבה (הוצ' ליברמן עמ' 45): אעפ"כ לא נתייאש מן התפלה, ופירושו לא נמנע ולא נתרפה. וכן פירשו חז"ל בקה"ר (פ"ב, כ') את הפסוק "ליאש את לבי" - ליאש את לבי מליגע, כלומר לרפות את לבי מלעמול (עיי"ש במהרז"ו שנדחק). ועיין מ"ש להלן כלאים פ"ג ה"ג [עמ' 623].