וְתָפֵ֤ק לָֽרָעֵב֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְנֶ֥פֶשׁ נַעֲנָ֖ה תַּשְׂבִּ֑יעַ וְזָרַ֤ח בַּחֹ֙שֶׁךְ֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲפֵלָתְךָ֖ כַּֽצָּהֳרָֽיִם׃
מלבי"ם באור המילות
חשך ואפלה. אופל גרוע מחשך (ישעיה ח' כ"ב, נ"ח י', נ"ט ט') וערפל קשה מענן ובא הסדר תמיד ענן וערפל:
מרבה לספר
הא לחמא עני' (כ' בכנפי יונה גמט' רי"ו שם של ע"ב. לחמא עני' גמט' רד"ו) פסקא זו קשה דבראשון הי' לנו לומר כל דכפין וכו' ואח"כ בהסיב' כל בני ביתו ראוי לאמ' הא לחמא. וגם שאר דקדוקים שהאריכו בזה האברבנאל וס' מעשה ה'. והנראה בזה כדאית' בי"ד סי' רמ"ט צריך ליתן צדקה בסר פנים יפות בשמחה ובטוב לבב ומתאונן עם העני בצערו ומדבר לו תנחומין. ואם נתנה בפנים זועפות ורעות הפסיד זכותו וכן אמר ישעי' הנביא ונפש נענה תשביע והכוונה מתחילה ידבר אל העני שאל יצער נפשו ולא יתבייש שהוא עני. באשר שגלגול חוזר בעולם. ומאשפות ירום אביון להושיבו עם נדיבים. ובזה יתרצה האביון והעני לבא לביתו. אמנם בשעת האכילה לא ידבר כלל מענין העניות. רק יחשב בעיניו כאלו הוא חבירו ממש וטוב לו עמך. ויאכל וישתה בטוב לב משתה תמיד. יען לאחר האכילה כשיפטור האורח עני ממנו ינחם אותו בדברי תנחומין שיאמר ה' יעזור לו ויצפה לישועה כמו שאנו מצפין ג"כ לגאולה שלימה:
וכל אלה הדברים סידר בעל הגדה שרוצה בעל הבית שיסיבו עמו ענים. מתחיל ואומר הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארבע דמצרי'. והא דאמר בארעא דמצרי' ולא אמר ביציאת מצרים כ' האבודרהם בשם בן עזרא שהי' שבוי בהודו. והיו מאכילין אותו לחם שאינו מתעכל להם שאינו מחומץ ומזה הענין עצמו הי' הגאולה שלא הניחו המצרים את ישראל להחמיץ העיסה. ואם זה ה' לאבותינו במצרים כל כך עניות והיו להם לעבדים. ובאלו דברים יסיר המסוה הבושה מעל פני העני ויבא לבית העשיר. אמנם כשמיסב עמו על השולחן. יאמר כאלו הוא חבירו כל דכפין ייתי ויכול. וכל דצריך ייתי ויפסח ולא יהי' לעני כאוכל נהמא דכסופא. וכשנפטר העני ממנו ידבר לו תנחומין השתא הכא וכו' כלומר שיהי' מצפה לתשועת ה' ויוחיל לו כמו שאנו מצפין לגאולה לבא לארעא דישראל:
וכל אלה הדברים סידר בעל הגדה שרוצה בעל הבית שיסיבו עמו ענים. מתחיל ואומר הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארבע דמצרי'. והא דאמר בארעא דמצרי' ולא אמר ביציאת מצרים כ' האבודרהם בשם בן עזרא שהי' שבוי בהודו. והיו מאכילין אותו לחם שאינו מתעכל להם שאינו מחומץ ומזה הענין עצמו הי' הגאולה שלא הניחו המצרים את ישראל להחמיץ העיסה. ואם זה ה' לאבותינו במצרים כל כך עניות והיו להם לעבדים. ובאלו דברים יסיר המסוה הבושה מעל פני העני ויבא לבית העשיר. אמנם כשמיסב עמו על השולחן. יאמר כאלו הוא חבירו כל דכפין ייתי ויכול. וכל דצריך ייתי ויפסח ולא יהי' לעני כאוכל נהמא דכסופא. וכשנפטר העני ממנו ידבר לו תנחומין השתא הכא וכו' כלומר שיהי' מצפה לתשועת ה' ויוחיל לו כמו שאנו מצפין לגאולה לבא לארעא דישראל:
רי"ף
(דף ט:) (*ד"ת מ"זאמר ר' יצחק הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות דכתיב (ישעיהו נ״ח:ח׳) הלוא פרוס לרעב לחמך א) אז יבקע כשחר אורך ב) וארוכתך מהרה תצמח ג) והלך לפניך צדקך ד) וכבוד ה' יאספך ה) אז תקרא וה' יענה ו) תשוע ויאמר הנני והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות שנאמר (ישעיהו נ״ח:י׳) ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע א) וזרח בחושך אורך ב) ואפלתך כצהרים ג) ונחך ה' תמיד וגו' ח) ובנו ממך חרבות עולם ט) מוסדות דור ודור תקומם י) וקרא לך גודר פרץ יא) משובב נתיבות לשבת ע"כ) :