וְנָחֲךָ֣ יְהוָה֮ תָּמִיד֒ וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו׃
מלבי"ם
ובזה יצדק גם המשל שנשא על זה מן הצמח, שיעקרנו בעל הגן ממקומו וישתלנו במקום אחר ששם יצמח ויפרה, וכן יעקור ה' את הצדיק מארץ תלאובות אשר שם עתיד ליגון ומחסור, וישתלנו בארץ החיים בעולם הרוחני, ששם ישביע בצחצחות נפשו, והיה כגן רווה ויעשה פרי ותנובה.
מלבי"ם
* שצריך לשמור דיבורו ולא יחלל מוצא שפתיו, ואז יאכל טוב, כי יהיה נאמן ויאכל מעמלו, ועל-כל למעלה אמר ישבע ופה אמר יאכל, שהשביעה תציין שכר הנפש, כמו (ישעיהו נח יא): והשביע בצחצחות נפשך, והאכילה מציין שיהיה לו לאכול בטוב;
תורה תמימה
החלצו מאתכם. מהו החלצו – שלופא מביתא לקרבא הדשורש חלץ אפשר לפרש מלשון שילוף כמו וחלצה נעלו, וגם מלשון זירוז והתעוררות לתוספת אומץ הגוף, כמו ועצמותיך יחליץ (ישעיה נ"ח), ומפרש דכאן הפירוש שיכינו עצמם לצאת מביתם למלחמה, דלא סגי בזירוז לבד בלא יציאה לדרך. ועיקר הדרשה היא מהמלה,,מאתכם". .
(יבמות ק"ב ב׳)
(יבמות ק"ב ב׳)