פרשנות מצטטת על ישעיהו נט:ה

22. ביצים מוזרות וכו'. וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל. וכן מעתיקים הראשונים הנ"ל בשם התוספתא. וכן פסק הר"מ בפ"ג מה' מאכלות אסורות סה"ט. ופי' ר' יונה ן' ג'נח (ס' השרשים ערך מזר, עמ' 257): ממזר וכו' מדברי רז"ל ביצים מוזרות והן הנגרות, כלומר, הנפסדות.⁸³ועיין בשנתון של צינצינטי חכ"ה (1954), חלק העברי, עמ' ה', הע' 17. (והעירני עליו הר"ש אברמסון). ולהלן קידושין פ"א ה"ד: העולם מתמזרין, עיין בתס"ד שם עמ' 82. והעירני ידידי הר"ש אברמסון שמקורו הוא רב סעדיה גאון שפירש את הפסוק (ישעי' נ"ט, ה'): והזורה תבקע אפעה אלמדרה עלי מא יקולון פי אלמשנה ביצים מוזרות נפש יפה תאכל.⁸⁴שבעים מלים בודדות, כת"י קנטבריא 1ª7 Arab. ועיין מעין גנים לאיוב ל"ט, ט"ו. וכ"ה בתרגומו לישעיה שם: ואלמדרה. וכן בפירוש אבן בלעם לישעיה הנ"ל:⁸⁵הצופה הצרפתי ח"ג, עמ' 216, וציין לו דירינבורג במקומו. והזורה תבקע אפעה והו אלביץ אלמדרה, ופירש שהיא ביצה מקולקלת שהחלבון והחלמון מעורבין זה בזה, וביצי נחש הם מאותו צבע וכו'.⁸⁶וקרוב לוודאי בעיני שדבריו לקוחים ממפרש ת"ח שפירש כן ע"פ הבבלי בחולין (ס"ד א'): חלבון וחלמון מעורבין זה בזה בידוע שהיא ביצת השרץ וכו', ודילמא דנחש היא וכו'. ובר"ן (חולין פ"ג סי' תשפ"ו): מוזרות מלשון טויה, כדאמרינן בפ"ק דסוטה (ו' סע"ב; משנה שם פ"ו מ"א) מוזרות בלבנה כלומר. טוות, שכשהביצים עומדות זמן מרובה נפסדות ונעכרות והן נטוות כחוט.⁸⁷ועיין במחברת לר"ש פרחון ערך מזר, ל"ה ע"ב, וערוך ערך זמר.
הרי לך שכל הקדמונים הנ"ל פירשו ביצים מוזרות - ביצים מקולקלות. ואין ספק שזהו הפירוש הנכון. וכן בסורית מדר פירושו קלקל, ומשתמשים בו בעיקר לביצים שנתחבלו ונשחתו,⁸⁸עיין במלונו הסורי של פיין סמית, עמ' 2019: מדר, נמדר וכו', אתמדר, כלומר אתחבל, ונאמרים על ביצים מושחתות. ועיי"ש בעמ' 2020. וכן מוכח מספרי תצא פיס' רכ"ח וממשנתנו. ומכאן שנתייחד פועל זה בעיקר לביצים שנתחבלו ונשחתו, אעפ"י שמשתמשים בו גם לפירות שנתקלקלו.⁸⁹במס' שמחות פי"ב ה"ט (הוצ' היגר, עמ' 197): לא שמן ולא יין (כלומר, אין מרביצין על המתים) מפני שמרבין עליהן את הדירה. ושמא אף שם פירושו שמרבין עליהם את הרקבובית. ואינו עניין לדירה שבתבואה, עיין מ"ש לעיל פ"ז הע' 50. וכן פירשו רוב הראשונים שביצים מוזרות הן ביצים מקולקלות.
ברם ברש"י (חולין ס"ד רע"ב): ביצים מוזרות שאינן של זכר, ואין אפרוח קלוט בהם לעולם. ואעפ"י שישבה עליהם תרנגולת ימים רבים. והבינו הקדמונים ז"ל שרש"י הגדיר ביצים מוזרות שפירושן ביצים דספנא מארעא, שאין אפרוח גדל בהם (עיין בטיו"ד סי' ס"ד). וזה תמוה מאד, ואין להבין מה דחק לו לרש"י לפרש כן. ולא עוד אלא שבשאר המקומות בתלמוד⁹⁰עיין ברש"י ב"מ ס"ח ב'; סנהדרין פ"ב ב'; בכורות נ"ז ב' (והלעז שם, וכן בר"ג חולין במקומו לא נתברר לי); חולין ק"מ ב' (וברש"י על הרי"ף שם פי"ב מ"ג); נדה ל"ה ב'. לא הזכיר רש"י כלל שהיא ביצה שאינה של זכר, אלא פירש שהיא ביצה שאינה משריצה, וזה יתכן בכל ביצה מקולקלת.
ונראה שדברי רש"י מתבררים מתוך הפירושים של בה"ג הנ"ל (ד"ו קל"א ע"ד, ד"ב עמ' 543). וכ"ה שם: גיעולי ביצים מותרות, ומאי ניהו וכו'⁹¹והעתקתי אותו לעיל הע' 73. אי נמי ביעי דספנן מארעא דקיימא לן דלא עבדן אפרוחין (חולין נ"ח א', ביצה ז' א') שריאן, וליכא למיחש להו דדילמא ארחישו וכו'. ופירושים אילו לגיעולי ביצים תמוהים, שהרי כבר פירש גיעולי בצים שם למעלה בעניין אחר וכתב: והני ביעי דלא גמרן וכו'.⁹²והעתקנו את לשונו לעיל, עיין בהערה 74 ובהע' 75 ומש"ש בפנים. ולפיכך קרוב לוודאי בעיני שנשמטה לפנינו בבה"ג המלה "וכו" אחרי "גיעולי ביצים מותרות" (השני), והפירושים הם לא לגיעולי ביצים אלא לביצים מוזרות (וזהוא מקורו של רש"י). ופירש הגאון שהלכה זו דבוקה לבבא שלמעלה,⁹³כבר הראינו לעיל (הע' 78) שהבבא של גיעולי ביצים היתה חסרה בכמה כתה"י של התלמוד, ושערנו שנוספה ע"פ בה"ג שהביאה מן התוספתא, כרגיל אצלו. והיינו שאם נתרקם בביצה אפרוח, אסורה, אבל אם הביצה מוזרת, כלומר, שנתקלקלה ונתכערה גרידא אינו חושש לאפרוח. ולפיכך פירש שהביצים המוזרות הם ביצים שהרחיקה אותן התרנגולת ולא רצתה לשבת עליהן, או ביצים הספונות מן הארץ שאינן עושות אפרוח, אעפ"י שישבה עליהם ימים רבים מותרות, ואין לחשוש שמא הרחישו אפרוח. ומכאן אנו למדים שביצה שאינה מוזרת שישבה עליה תרנגולת כמה ימים אסורה משום חשש אפרוח.
וכן מפורש בשבה"ל ח"ב סי' ג' (הסגלה ח"ב, טבת תרצ"ד, עמ' 4): מצאתי בתשובת הגאונים ז"ל עד מתי ישהו הביצים תחת התרנגולת ויאסרו באכילה משום שיקוץ עד ג' ימים, מכאן ואילך אסורין.⁹⁴והובא בב"י טיו"ד סי' ס"ו, עיי"ש מה שתמה על תשובה זו. ועיין בפר"ח שם ובח"ד כאן. ולפ"ז הפירוש הוא שבביצה שישבה עליה תרנגולת ג' ימים חוששים לאפרוח, ואסורין משום שקץ. אבל ביצים שריחקה אותן התרנגולת ולא ישבה עליהן ונתקלקלו אחרי ימים רבים, או ביצים דספנה מארעא אעפ"י שישבה עליהן ימים רבים מותרות, והנפש היפה תאכל אותן, מפני שאין כאן חשש אפרוח. נמצאנו למדים שרש"י לא כיוון כלל לפרש מה הן ביצים מוזרות בדרך כלל, אלא פירש שביצים מוזרות שאינן של זכר, אעפ"י שישבה עליהן התרנגולת ימים רבים,^94אמפי' הרי"ד לאיוב ל"ט, ט"ו, מוכח שפירש מוזרת היינו שישבה עליה התרנגולת. מותרות לנפש היפה.

ומכה טריה, לחה, וכן לחי חמור טריה (שופטים ט"ו ט"ו), וכן הוא בלשון ערבי, והטעם מכה שאינה מתנגבת ומתיבשת, אלא כל זמן היא לחה ובלתי נרפאת (מנחם בן סרוק) ומה שהביא רש"י ז'ל מלשון התלמוד טרייה לרישיה (חולין מ"ה ב') אינו ענין לכאן, כי שם הכוונה ענין נדנוד (כדברי בעל הערוך), כלומר הכאה בכח, באופן שהגוף המוכה מזדעזע, וכן בלשון סורי שרש טרא ענינו הכה ונדנד (percussit, exagitavit) לא זורו, לשון וַיָזַר את הגזה (שופטים ו' לח), ותשכח כי רגל תזורה (איוב ל"ט ט"ו), והזורה תבקע אפעה (ישעיה נ"ט ה'), ומלת זֹרוּ בנין הקל ממשקל פָעוֹל, על דרך טֹבוּ, אֹרוּ ולא נבנתה המלה בבנין מקבל הפעולה, כדי שלא תהיה הוראתה מסופקת, שאם היו אומרים נזורו בנפעל היתה מתחלפת עם נזורו אחור, ואם היו אומרים זוררו בפֻעַל, היתה מתחלפת עם ויזורר הנער (מלכים ב' ד' ל"ה), ואם היו אומרים הוזרו היתה מתחלפת עם מוזר הייתי לאחי (תהלים ס"ט ט').

תזורה. ענין מעוך להוציא הבלוע וכן והזורה תבקע אפעה (ישעיהו נ״ט:ה׳):

ובקעה. היא יציאת האפרוחים מן הביצה וכן הוא אומר ביצי צפעוני בקעו (לקמן נט):