עַל־חוֹמֹתַ֣יִךְ יְרוּשָׁלִַ֗ם הִפְקַ֙דְתִּי֙ שֹֽׁמְרִ֔ים כָּל־הַיּ֧וֹם וְכָל־הַלַּ֛יְלָה תָּמִ֖יד לֹ֣א יֶחֱשׁ֑וּ הַמַּזְכִּרִים֙ אֶת־יְהוָ֔ה אַל־דֳּמִ֖י לָכֶֽם׃
נפתלי שבע רצון
אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב. במהרה בימינו בקרוב. אל בנה ביתך בקרוב. וצריך להקדים עוד מ״ש חז״ל בר״ה שגזרו חכמים גבי חדש שמא יבנה בה״מ ויאמרו אשתקד אכלנו וכו' ופריך שם דאיבני אימת וכו' ומסיק דאיבני בלילה חמשה עשר בניסן וכתב רש״י אעפ״י דקי״ל שאין בנין בה״מ דוחה שבת ויו״ט ואיך אכשר שיבנה בליל ט״ו ה״מ בנין על ידי אדם אבל בנין של עתיד לבוא בידי שמים הוא שהקב״ה יבנה אותו שנ׳ מקדש ה׳ כוננו ידיך אפשר להיות גם ביו״ט. ובהכי ניחא שרצון הפייט לומר שאל תתמה על החפץ מה שאנו מתפללין עכשיו בליל י״ט של פסח שיבנה לנו את בית המקדש הלא אין בנין בה״מ דוחה שנת וי״ט ולכ״א אדיר הוא יבנה ביתו אינו בלילה ר״ל הקב״ה שהוא אדיר במרום הוא יבנה תי׳ הוא דייקא ר״ל הוא בעצמו יבנה אותו בידי שמים ואפשר להיות הבנין גם ביו״ט:
ואכתי הי׳ מקום לומר הלא נשבע הקב״ה כדאי׳ במ"י וז״ל משל למלך שנשבע שלא יבואו בניו לפלטין שלו ומהו הוא עושה סותר את הפלטין ובונה אותו אח״כ כך הקב״ה נשבע שנ׳ אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינן באים אבל באים למנוחה אחרת וה״א בגמ׳ דנדרים הנשבע שלא יכנוס חבירו לביתו ונפל הבית ובנה אותו מחדש מותר ליכנס בו דהבית הראשון אזדא לי׳ וכ״כ הז״ב נ״ע. ובהכי ניחא מ״ש הכתוב על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כו׳ לא יחשו וכו' עד יכונן את ציון וישם את ירושלים תהלה בארץ וע״ז פריך במנחות מה אומר בונה ירושלים ה׳ נדחי ישראל יכנס. כוונתו בזה משום שדעת הע״מ הוא שבה״מ לא נשרף אלא נגנז במקומו לפ״ז הבית עודנו קיים וא״כ שבועה שנשבע הקב״ה אם יבואון אל מנוחתי עדיין במקומו עומד. אבל אם נשרף בה״מ אז יש היתר לשבועה כמ״ש וזה הוא שקשה להמקשן במה שאמר הכתוב על חומותיך וכו׳ כל היום וכל הלילה לא יחשו עד יכונן הקב״ה את ציון וישים את ירושלים וכו׳ הלא נשבע הקב״ה אם יבואון בניו אל מנוחתו ומה אהני בזה אם השבועה במקומה עומדת לכ״א בונה ירושלים ה׳ נדחי ישראל יכנס ר״ל מתחילה יבנה ירושלים מחדש וא״כ השבועה אזדא לה הואיל והראשון איננו ואח״כ נדחי ישראל יכנס לתוכה. נשמע מזה אם בה"מ נשרף הוא ממש מעתה יש היתר לשבועה אבל אם נגנז במקומו ועודנו קיים א״כ אכתי השבועה במקומה עומדת. ובהכי ניחא מה שיסד הפייט אדיר הוא יבנה ביתו כוונתו בזה שאם יפלא ממך הדבר מה שאנו מבקשין מהקב"ה על בנין בה״מ דמה תועלת בבנינו הלא נשבע שלא יבואו בניו לתוך פלטין שלו לז״א אדיר הוא יבנה תיבת יבנה דייקא רצונו בזה מאחר שהוא יבנה אותו מחדש עי״ז יש היתר לשבועה. ולז״כ מ״ש אומרים בברכת המזון בחג הסוכות הרחמן הוא יקים לנו סוכת דוד הנופלת תיבת הנופלת הוא ללא צורך ודיו הי׳ בזה לומר הרחמן יקים לנו סוכת דוד ולפי מ״ש כוונתו מבואר שאנו מבקשין שהוא יקים לנו סוכות דוד ר״ל בית המקדש שהוא סוכות דוד יקים אותו מנפילתה שיבנה אותו מחדש ועי״ז יש היתר לשבועה:
ועוד הי׳ מקום לומר הלא הקב״ה גירש אותנו והמגרש את אשתו לא תדור בשכונתו ומה תועלת יגיע לנו בבנינו נגד זה אמר אל בנה בנה ביתך תיבת ביתך דייקא ר״ל מאחר שהוא ביתך דין חצר דידי׳ היא נדחית מפניו והואיל והשכינה זזה אין כאן מקום לגירושין כלל כמ״ש:
ואכתי לא פלטי מחדא במ״ש הוא יבנה ביתו בקרוב תיבת בקרוב נראה כאילו הוא למותר וכשפת יתר. יבואר עם דברי גמ׳ דמכות דידוע המאנס את האשה אמרה תורה לו תהי׳ לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו ואחז״ל אם גירשה יש לו תקנה ע״י שיחזירנה וכל ימי׳ הוא בעמוד והחזר הגם שעבר וגירשה אפ״ה לא עבר על הלאו דלא יוכל לשלחה מאחר שיש לו תקנה ע״י שיחזירה אותה לו לאשה והוי כלאו הניתק לעשה. והמפרשים כתבו דמה שכפה הקב״ה את ההר על ישראל כדי שיחי׳ להם דין אנוסה ועי״ז לא יוכל לשלחה כל ימיו. ולפ״ז אין מקום טענה לומר הקב״ה גירש אותנו ע״י שאמר שלח אותם מעל פני נהי שגירש אותנו אכתי מוטל עליו מצד החיוב להחזיר אותנו שלא יעשה תורתו פלסתר שכתב בתורתו גבי מאנס את האשה ולו תהי׳ לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו. אבל אלי׳ וקוץ בה נהי שמחויב להחזירה מאחר שהקב״ה הוא נצחי קיים לעד יכול להחזיר אותנו אימת שירצה כדי לקיים העשה ולו תהי׳ לאשה ודאי בשר ודם צריך להחזיר אותה תכף דשמא ימות הוא או היא ונמצא עבר על הלאו משא״כ אצל הקב״ה אינו שייך זה שיכול להניח אותנו בגלות המר זמן רב ובאחרית הימים יחזיר אותנו ע״כ יסד הפייט לומר תיבת במהרה שהוא יבנה ביתו במהרה בימינו למהר הגאולה:
ובהכי ניחא ג״כ מ״ש אל בנה ביתך בקרוב כוונתו בזה בארבעה תיבות הללו נגד ארבעה דברים שיש לפקפק בענין בנין בה״מ כמ״ש לעיל. דנגד הטענה שאין בנין בה״מ דוחה י״ט. נגד זה אמר אל בנה ר״ל בנין העתיד יהי׳ על ידי אל בנין בידי שמים הוא מלת אל דייקא. ונגד הטענה הקב״ה נשבע שלא יבואו בניו לפלטין שלו נגד זה אמר תיבת אל בנה מלת בנה דייקא ר״ל שהוא יבנה אותו מחדש. ונגד הטענה שגירש אותנו נגד זה אמר אל בנה ביתך תיבת ביתך דייקא ר״ל מאחר שהוא ביתך חצר דידי׳ אין מקום לגירושין. ונגד הטענה שיכול להחזירה אימת שירצה מאחר שהוא נצחי נגד זה אמר בקרוב ר״ל שיבנה אותו בקרוב בימינו מצד שאנו בשר ודם צריך אתה למהר הגאולה:
ואכתי הי׳ מקום לומר הלא נשבע הקב״ה כדאי׳ במ"י וז״ל משל למלך שנשבע שלא יבואו בניו לפלטין שלו ומהו הוא עושה סותר את הפלטין ובונה אותו אח״כ כך הקב״ה נשבע שנ׳ אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינן באים אבל באים למנוחה אחרת וה״א בגמ׳ דנדרים הנשבע שלא יכנוס חבירו לביתו ונפל הבית ובנה אותו מחדש מותר ליכנס בו דהבית הראשון אזדא לי׳ וכ״כ הז״ב נ״ע. ובהכי ניחא מ״ש הכתוב על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כו׳ לא יחשו וכו' עד יכונן את ציון וישם את ירושלים תהלה בארץ וע״ז פריך במנחות מה אומר בונה ירושלים ה׳ נדחי ישראל יכנס. כוונתו בזה משום שדעת הע״מ הוא שבה״מ לא נשרף אלא נגנז במקומו לפ״ז הבית עודנו קיים וא״כ שבועה שנשבע הקב״ה אם יבואון אל מנוחתי עדיין במקומו עומד. אבל אם נשרף בה״מ אז יש היתר לשבועה כמ״ש וזה הוא שקשה להמקשן במה שאמר הכתוב על חומותיך וכו׳ כל היום וכל הלילה לא יחשו עד יכונן הקב״ה את ציון וישים את ירושלים וכו׳ הלא נשבע הקב״ה אם יבואון בניו אל מנוחתו ומה אהני בזה אם השבועה במקומה עומדת לכ״א בונה ירושלים ה׳ נדחי ישראל יכנס ר״ל מתחילה יבנה ירושלים מחדש וא״כ השבועה אזדא לה הואיל והראשון איננו ואח״כ נדחי ישראל יכנס לתוכה. נשמע מזה אם בה"מ נשרף הוא ממש מעתה יש היתר לשבועה אבל אם נגנז במקומו ועודנו קיים א״כ אכתי השבועה במקומה עומדת. ובהכי ניחא מה שיסד הפייט אדיר הוא יבנה ביתו כוונתו בזה שאם יפלא ממך הדבר מה שאנו מבקשין מהקב"ה על בנין בה״מ דמה תועלת בבנינו הלא נשבע שלא יבואו בניו לתוך פלטין שלו לז״א אדיר הוא יבנה תיבת יבנה דייקא רצונו בזה מאחר שהוא יבנה אותו מחדש עי״ז יש היתר לשבועה. ולז״כ מ״ש אומרים בברכת המזון בחג הסוכות הרחמן הוא יקים לנו סוכת דוד הנופלת תיבת הנופלת הוא ללא צורך ודיו הי׳ בזה לומר הרחמן יקים לנו סוכת דוד ולפי מ״ש כוונתו מבואר שאנו מבקשין שהוא יקים לנו סוכות דוד ר״ל בית המקדש שהוא סוכות דוד יקים אותו מנפילתה שיבנה אותו מחדש ועי״ז יש היתר לשבועה:
ועוד הי׳ מקום לומר הלא הקב״ה גירש אותנו והמגרש את אשתו לא תדור בשכונתו ומה תועלת יגיע לנו בבנינו נגד זה אמר אל בנה בנה ביתך תיבת ביתך דייקא ר״ל מאחר שהוא ביתך דין חצר דידי׳ היא נדחית מפניו והואיל והשכינה זזה אין כאן מקום לגירושין כלל כמ״ש:
ואכתי לא פלטי מחדא במ״ש הוא יבנה ביתו בקרוב תיבת בקרוב נראה כאילו הוא למותר וכשפת יתר. יבואר עם דברי גמ׳ דמכות דידוע המאנס את האשה אמרה תורה לו תהי׳ לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו ואחז״ל אם גירשה יש לו תקנה ע״י שיחזירנה וכל ימי׳ הוא בעמוד והחזר הגם שעבר וגירשה אפ״ה לא עבר על הלאו דלא יוכל לשלחה מאחר שיש לו תקנה ע״י שיחזירה אותה לו לאשה והוי כלאו הניתק לעשה. והמפרשים כתבו דמה שכפה הקב״ה את ההר על ישראל כדי שיחי׳ להם דין אנוסה ועי״ז לא יוכל לשלחה כל ימיו. ולפ״ז אין מקום טענה לומר הקב״ה גירש אותנו ע״י שאמר שלח אותם מעל פני נהי שגירש אותנו אכתי מוטל עליו מצד החיוב להחזיר אותנו שלא יעשה תורתו פלסתר שכתב בתורתו גבי מאנס את האשה ולו תהי׳ לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו. אבל אלי׳ וקוץ בה נהי שמחויב להחזירה מאחר שהקב״ה הוא נצחי קיים לעד יכול להחזיר אותנו אימת שירצה כדי לקיים העשה ולו תהי׳ לאשה ודאי בשר ודם צריך להחזיר אותה תכף דשמא ימות הוא או היא ונמצא עבר על הלאו משא״כ אצל הקב״ה אינו שייך זה שיכול להניח אותנו בגלות המר זמן רב ובאחרית הימים יחזיר אותנו ע״כ יסד הפייט לומר תיבת במהרה שהוא יבנה ביתו במהרה בימינו למהר הגאולה:
ובהכי ניחא ג״כ מ״ש אל בנה ביתך בקרוב כוונתו בזה בארבעה תיבות הללו נגד ארבעה דברים שיש לפקפק בענין בנין בה״מ כמ״ש לעיל. דנגד הטענה שאין בנין בה״מ דוחה י״ט. נגד זה אמר אל בנה ר״ל בנין העתיד יהי׳ על ידי אל בנין בידי שמים הוא מלת אל דייקא. ונגד הטענה הקב״ה נשבע שלא יבואו בניו לפלטין שלו נגד זה אמר תיבת אל בנה מלת בנה דייקא ר״ל שהוא יבנה אותו מחדש. ונגד הטענה שגירש אותנו נגד זה אמר אל בנה ביתך תיבת ביתך דייקא ר״ל מאחר שהוא ביתך חצר דידי׳ אין מקום לגירושין. ונגד הטענה שיכול להחזירה אימת שירצה מאחר שהוא נצחי נגד זה אמר בקרוב ר״ל שיבנה אותו בקרוב בימינו מצד שאנו בשר ודם צריך אתה למהר הגאולה:
מאירי
ואמ׳ א׳ אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל לעת כזאת וכוונת הלשונות כי אחר שדרך השומר לצעוק תמיד לעורר האדם להזהר מכל פגע ונאמר ג״כ על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה׳ אל דמי לכם (ישע׳ סב ו) ייחס לו דרך משל שלא יחרש מצעקתו משל להתמדת שמירה.
רש"י
שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת. אַף מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁהָיוּ שׁוֹמְרִים חוֹמוֹתֶיהָ כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, "עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם וגו'" הֵם הִצִּיתוּ בּוֹ אֶת הָאוּר, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, "מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ וגו'":