נִשְׁבַּ֧ע יְהוָ֛ה בִּֽימִינ֖וֹ וּבִזְר֣וֹעַ עֻזּ֑וֹ אִם־אֶתֵּן֩ אֶת־דְּגָנֵ֨ךְ ע֤וֹד מַֽאֲכָל֙ לְאֹ֣יְבַ֔יִךְ וְאִם־יִשְׁתּ֤וּ בְנֵֽי־נֵכָר֙ תִּֽירוֹשֵׁ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר יָגַ֖עַתְּ בּֽוֹ׃
מלבי"ם
מזמור, עתה יתחיל לדבר מן ההנהגה הנסיית, עת שה' מנהיג העולם בבלתי אמצעי, שלא ע"י חקי הטבע הכוללים רק בהשגחה אישיית, ומשדד חקי הטבע לגמרי, ויאמר שישירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה, שהנפלאות הם ענינים שהם מופלאים מחקי העוה"ז ומנהגיו והנה הנהגת הטבע מיוחסת אל ידו השמאלית, וההנהגה הנסיית היא מיוחסת אל ידו הימנית (כמ"ש תעוז ידך תרום ימינך כמש"ש שמציין שהימין מתגבר על השמאל), ובזה יש שתי מדרגות, שלפעמים תנהיג הימין כפי מעשי התחתונים וכפי זכותם והערתם, ולפעמים יהיה זה בתערותא דלעילא שלא מצד זכות הדור, ומבואר אצלנו שבעת שישדד המערכה ע"י הזכות נקרא שפועל בימינו, ובעת שישדד המערכה שלא ע"י זכות ומעשה, נקרא שפועל בזרועו, כי הזרוע הוא הפרק העליון של היד שהוא המניע את היד, ומצייר שגם ראשית התנועה וסבתה היא מאתו (ומש"ש במ"ש נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו (ישעיה ס"ב) ובכ"מ). וז"ש כי הושיעה לו ימינו, שהוא הנסים שיעשה ע"י זכות הדור או זרוע קדשו, מה שיעשה שלא בהשקף על מעשה הדור כלל:
תוספתא כפשוטה
1. האומ' ימינה, הרי זו שבועה, שמאלה, הרי זו שבועה. וכן בירושלמי פ"א סה"ב, ל"ז ע"א: ימינא הרי זו שבועה, שמאלא הרי זו שבועה. אמר ר' מתניה דכתיב וירם ימינו ושמאלו השמים וישבע בחיי עולם (דניאל י"ב, ז'). ובא"י הבדילו בין ימין, שמאל לבין "ימינא" "שמאלה", ואף בדיבור ההמוני הבדילו בכך.1כמו שהוכח בתרביץ ש"ג ס"ד, תמוז תרצ"ב, עמ' 456, מעדותו של הירושלמי עצמו. ולפ"ז היה אפשר לומר שימינא (ימינה) פירושו הימין הידוע, ושמאלה-השמאל הידוע,2וכן נחלקו בירושלמי כאן פ"א ה"ג, ל"ז ע"א, על "כאימרא" של משנתנו, לאיזה אימר ידוע כיוון. והיינו לימינו של המלאך, ושמאלו של המלאך, ומחמת כינויי כינויים אתינן עלה,3עיין ירושלמי נזיר פ"א ה"א, נ"א ע"ב. והוא "דסמיך ליה" שבבבלי נזיר ג' ב'. ועיין ב"ר פמ"ג, ט', הוצ' תיאדור, עמ' 423, ובמקבילות שצוינו שם.
ובבבלי נזיר ג' ב': והתניא האומר ימין הרי זה שבועה, מ"ט לאו משו' דסמיך (כ"ה בכי"מ), דכתיב וירם ימינו ושמאלו וכו', לא, משום דימין גופיה איקרי שבועה, דתניא מנין לאומר ימין שהיא שבועה, שנ' נשבע ה' בימינו (ישעי' ס"ב, ח') ומנין לאומר שמאל שהיא שבועה, שנאמר ובזרוע עוזו (שם). ובבבל הרי לא הבדילו בין "ימין" לבין "ימינא", והיא היא. ובמכילתא בשלח, שירה, פרש' ט', עמ' 145: ואין ימין אלא שבועה, שנ' נשבע ה' בימינו.
ובמאירי ב' א', ד"ה ויש, הוצ' ר"א ליס, עמ' י"ב: וכן אם אמר ימין ושמאל ונתכון בהם לימין ושמאל האמור בהקב"ה כדכתיב נשבע ה' בימינו ובזרוע קדשו,4וכ"ה גם בספרו לשבועות, עמ' 115. וצ"ל: ובזרוע עוזו, כמו שהוא בבבלי נזיר הנ"ל. וכן מעתיק רבינו בעצמו בנזיר שם. וכמו שאמרו בתוספתא האומר ימינה שבועה, שמאלה שבועה, אינו צריך הזכרת השם כלל, ומכל מקום אף הם לא אמרוה אלא לקרבן, בשבועת בטוי שיש קרבן בשגגתה, אבל למלקות אינו חייב אלא בהזכרת השם וכו'. ועיין ר"מ פ"ב מה' שבועות ה"ו וה"ד ובהשגות הראב"ד שם ה"ג. ועיין מ"ש על הראב"ד בש"ך יו"ד סי' רל"ז ס"ק ח' אות י"ד (וציין לו בח"ד במקומו, עיי"ש).
ובלשון בני אדם "ימינא" (הימין) כוונתו להקב"ה, אלא שחז"ל סמכו אותו למקרא, וכן אמרו בירושלמי תענית פ"ד ה"ח, ס"ח ע"ג: הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר ולכל היד החזקה (דברים ל"ד, י"ב), ייא שלמא על ידא דגברת על ימינא,5כ"ה בשרי"ר, עמ' 183, בעין יעקב לשקלים סי' מ"ג (בדפוסים ישנים), ובמתנ"כ שמו"ר רפכ"ח, כמו שציין באהצו"י, עמ' 101. ולפנינו בירושלמי בכי"ל: עלי' מינא, והמלה "עלי"' כתובה על הגרר, וכנראה שיש כאן "תיקון" במקום "על ימינא". ובדפוסים: עליה מינא. כלומר, יהא השלום על היד שגברה על הימין. הרי לך שכיוונו ב"ימינא" לימינו של כביכול.6עיין בהשגות הראב"ד שהבאנו לעיל בפנים, סד"ה ובמאירי. אבל עיין מ"ש ב"פרקים", ח"א, הוצ' מכון שוקן ירושלים תשכ"ז, עמ' 100.
ובבבלי נזיר ג' ב': והתניא האומר ימין הרי זה שבועה, מ"ט לאו משו' דסמיך (כ"ה בכי"מ), דכתיב וירם ימינו ושמאלו וכו', לא, משום דימין גופיה איקרי שבועה, דתניא מנין לאומר ימין שהיא שבועה, שנ' נשבע ה' בימינו (ישעי' ס"ב, ח') ומנין לאומר שמאל שהיא שבועה, שנאמר ובזרוע עוזו (שם). ובבבל הרי לא הבדילו בין "ימין" לבין "ימינא", והיא היא. ובמכילתא בשלח, שירה, פרש' ט', עמ' 145: ואין ימין אלא שבועה, שנ' נשבע ה' בימינו.
ובמאירי ב' א', ד"ה ויש, הוצ' ר"א ליס, עמ' י"ב: וכן אם אמר ימין ושמאל ונתכון בהם לימין ושמאל האמור בהקב"ה כדכתיב נשבע ה' בימינו ובזרוע קדשו,4וכ"ה גם בספרו לשבועות, עמ' 115. וצ"ל: ובזרוע עוזו, כמו שהוא בבבלי נזיר הנ"ל. וכן מעתיק רבינו בעצמו בנזיר שם. וכמו שאמרו בתוספתא האומר ימינה שבועה, שמאלה שבועה, אינו צריך הזכרת השם כלל, ומכל מקום אף הם לא אמרוה אלא לקרבן, בשבועת בטוי שיש קרבן בשגגתה, אבל למלקות אינו חייב אלא בהזכרת השם וכו'. ועיין ר"מ פ"ב מה' שבועות ה"ו וה"ד ובהשגות הראב"ד שם ה"ג. ועיין מ"ש על הראב"ד בש"ך יו"ד סי' רל"ז ס"ק ח' אות י"ד (וציין לו בח"ד במקומו, עיי"ש).
ובלשון בני אדם "ימינא" (הימין) כוונתו להקב"ה, אלא שחז"ל סמכו אותו למקרא, וכן אמרו בירושלמי תענית פ"ד ה"ח, ס"ח ע"ג: הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר ולכל היד החזקה (דברים ל"ד, י"ב), ייא שלמא על ידא דגברת על ימינא,5כ"ה בשרי"ר, עמ' 183, בעין יעקב לשקלים סי' מ"ג (בדפוסים ישנים), ובמתנ"כ שמו"ר רפכ"ח, כמו שציין באהצו"י, עמ' 101. ולפנינו בירושלמי בכי"ל: עלי' מינא, והמלה "עלי"' כתובה על הגרר, וכנראה שיש כאן "תיקון" במקום "על ימינא". ובדפוסים: עליה מינא. כלומר, יהא השלום על היד שגברה על הימין. הרי לך שכיוונו ב"ימינא" לימינו של כביכול.6עיין בהשגות הראב"ד שהבאנו לעיל בפנים, סד"ה ובמאירי. אבל עיין מ"ש ב"פרקים", ח"א, הוצ' מכון שוקן ירושלים תשכ"ז, עמ' 100.
משנת ארץ ישראל
בספרות חז"ל הדים ברורים לעדיפות הימין, ולהקפדה על הבחירה בימין כאות לטוב ולברכה. הקפת המקדש הייתה מימין לשמאל399משנה, מדות פ"ב מ"ב; סופרים פ"ט ה"ב; פרקי דרבי אליעזר, סוף פי"ז. וכן הקפת המזבח (משנה, זבחים פ"ו מ"ג; תמיד פ"ז מ"ג; מידות פ"ב מ"ב ומקבילות רבות); המזוזה מוצבת בצד ימין של הדלת400בבלי, מנחות לד ע"א; חולין קלו ע"א; מסכת מזוזה פ"ב ה"א. ואילו קינוח הגוף לאחר עשיית צרכים הוא בשמאל ולא בימין, כיוון שהמעשה מלוכלך ובלתי אסטטי (אבות דרבי נתן, נו"א פ"מ, עמ' 128). ימין הוא גם הצד המכובד, וכפי שראינו במשנה זו הסגן הוא מימין הכוהן הגדול וראש בית האב בשמאלו, ויש לכך ביטויים רבים נוספים (איור 28)401להעדפת הימין שורשים מקראיים, כגון בראשית מח יג-יז; ישעיהו מא י; סב ח ועוד. .