חַֽסְדֵ֨י יְהוָ֤ה ׀ אַזְכִּיר֙ תְּהִלֹּ֣ת יְהוָ֔ה כְּעַ֕ל כֹּ֥ל אֲשֶׁר־גְּמָלָ֖נוּ יְהוָ֑ה וְרַב־טוּב֙ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־גְּמָלָ֥ם כְּֽרַחֲמָ֖יו וּכְרֹ֥ב חֲסָדָֽיו׃
תוספתא כפשוטה
4. הטוב והמטיב. בירושלמי הנ"ל: אשר נתן לך, זה הטוב והמטיב, כגי' ד וכי"ע. והסיק הר"ח אלבק (מ"ח חע"א, 1934, עמ' 434) שהגירסא הנכונה בירושלמי היא במדרש שמואל פי"ג (בד"ר): אשר נתן (לנו) [לך]. אשר גמלנו כל טוב, וכ"ה במכילתא הנ"ל. ומזה מסיק הירושלמי שר' ישמעאל סובר שברכת הטוב והמטיב היא מדאורייתא.
וכנראה שהיתה כאן לפני כמה מן הראשונים נוסח ברכת הטוב והמטיב. שכן כותב הרשב"א בשו"ת ח"א סי' של"ט: אלא שבתוספת שנו שצריך לומר גומלנו יגמלנו, אבל בגמרין לא נזכר כלל. וכן ברא"ה פ"ז עמ' קמ"ז (=שטמ"ק מ"ו א', כ"ה ע"א): ובתוספתא אמרינן הוא גומלינו הוא גמלנו הוא יגמלנו לעד לחן ולחסד ולרחמים והצלחה והרוחה וכל טוב. ונוסח ארוך זה הוא בוודאי השלמת הסופרים ע"פ הנוסח הרגיל (עיין לעיל פ"ג סה"ז ומש"ש). ואפשר שגם בתוספתא היה הנוסח כמו במכילתא ובמדרש שמואל הנ"ל: שגמלנו כל טוב, ובאו הסופרים והשלימו את הברכה.3וכנראה שלפני הראשונים היו כאן עוד הוספות. עיין ראבי"ה ח"א סי' קנ"ט, עמ' 162, ומ"ש בתשלום תוספתא עמ' 36 ועמ' 42 סי' 35 וסי' 36. ועיין מ"ש ר"א ביכלר בסה"ז לכבוד רצ"פ חיות עמ' קמ"א וקמ"ג, והוא משער שזו היתה חתימת הברכה לפי ר"י הגלילי (לעיל פ"א סה"ז): ברוך אתה ה' שגמלנו כל טוב (כמו בברכת הגומל ועיין ישעי' ס"ג, ז').
וכבר העירו הראשונים4תוספ' מ"ו ב' ד"ה הטוב, רא"ש פ"ז סי' כ"ב, ועוד. עיין מ"ש ר"א פינקלשטיין בצופה האנגלי סדרא חדשה כי"ט (29 - 1928), עמ' 233, הע' 43. שמתחילה היתה ברכה זו קצרה מאד אלא שאח"כ הוסיפו בה דברים. ובשבה"ל השלם (סוף סי' קנ"ז, ס"ב ע"א) כתב: מצאתי בשם הר"ר שמחה זצ"ל שיש במדרש שצריך לומר בברכת המזון שלש טובות שלש גמולות.5וכ"ה אף בפי' תלמידי ר"י על הרי"ף פ"ז סי' קע"א, וברא"ש הנ"ל. ובשלחן ארבע לרבינו בחיי (ד"ו ה' ע"ג): וכן אמרו בירושלמי שלש מלכיות שלש הטבות שלש גמולות. ובפי' תלמידי ר"י פ"ז, סי' קפ"א: רב פפא אמר צריכה שתי מלכיות לבד מדידה (בבלי מ"ט א') וכו', וכן אמר במדרש שצ"ל בה שלש מלכיות וג' הטבות וג' גמולות. וכן מביא בשם המדרש (בסדר זה) גם בכל בו סי' כ"ה, ובעל הכל (הגורן ח"ז) עמ' 92. ובמאירי (מ"ו סע"א, 162 ע"ב) וברא"ה (עמ' קמ"ז) מביאים בשם המדרש: ג' גמולות, ג' הטבות, ג' מלכיות. ונראה שהמלכיות נוספו ע"פ מאמר רב פפא הנ"ל. ועיין בנוסחאות השונות של הברכה אצל הר"א פינקלשטין בצופה האנגלי (הנ"ל לעיל בהע' 4), עמ' 259 ואילך, ובנוסחאות שפרסם הברמן בידיעות המכון לחקה"ש העברית ח"ה עמ' נ"א, נ"ז ס"ז, והר"ש אסף בספר דינבורג עמ' 130 ועמ' 131.
וכנראה שהיתה כאן לפני כמה מן הראשונים נוסח ברכת הטוב והמטיב. שכן כותב הרשב"א בשו"ת ח"א סי' של"ט: אלא שבתוספת שנו שצריך לומר גומלנו יגמלנו, אבל בגמרין לא נזכר כלל. וכן ברא"ה פ"ז עמ' קמ"ז (=שטמ"ק מ"ו א', כ"ה ע"א): ובתוספתא אמרינן הוא גומלינו הוא גמלנו הוא יגמלנו לעד לחן ולחסד ולרחמים והצלחה והרוחה וכל טוב. ונוסח ארוך זה הוא בוודאי השלמת הסופרים ע"פ הנוסח הרגיל (עיין לעיל פ"ג סה"ז ומש"ש). ואפשר שגם בתוספתא היה הנוסח כמו במכילתא ובמדרש שמואל הנ"ל: שגמלנו כל טוב, ובאו הסופרים והשלימו את הברכה.3וכנראה שלפני הראשונים היו כאן עוד הוספות. עיין ראבי"ה ח"א סי' קנ"ט, עמ' 162, ומ"ש בתשלום תוספתא עמ' 36 ועמ' 42 סי' 35 וסי' 36. ועיין מ"ש ר"א ביכלר בסה"ז לכבוד רצ"פ חיות עמ' קמ"א וקמ"ג, והוא משער שזו היתה חתימת הברכה לפי ר"י הגלילי (לעיל פ"א סה"ז): ברוך אתה ה' שגמלנו כל טוב (כמו בברכת הגומל ועיין ישעי' ס"ג, ז').
וכבר העירו הראשונים4תוספ' מ"ו ב' ד"ה הטוב, רא"ש פ"ז סי' כ"ב, ועוד. עיין מ"ש ר"א פינקלשטיין בצופה האנגלי סדרא חדשה כי"ט (29 - 1928), עמ' 233, הע' 43. שמתחילה היתה ברכה זו קצרה מאד אלא שאח"כ הוסיפו בה דברים. ובשבה"ל השלם (סוף סי' קנ"ז, ס"ב ע"א) כתב: מצאתי בשם הר"ר שמחה זצ"ל שיש במדרש שצריך לומר בברכת המזון שלש טובות שלש גמולות.5וכ"ה אף בפי' תלמידי ר"י על הרי"ף פ"ז סי' קע"א, וברא"ש הנ"ל. ובשלחן ארבע לרבינו בחיי (ד"ו ה' ע"ג): וכן אמרו בירושלמי שלש מלכיות שלש הטבות שלש גמולות. ובפי' תלמידי ר"י פ"ז, סי' קפ"א: רב פפא אמר צריכה שתי מלכיות לבד מדידה (בבלי מ"ט א') וכו', וכן אמר במדרש שצ"ל בה שלש מלכיות וג' הטבות וג' גמולות. וכן מביא בשם המדרש (בסדר זה) גם בכל בו סי' כ"ה, ובעל הכל (הגורן ח"ז) עמ' 92. ובמאירי (מ"ו סע"א, 162 ע"ב) וברא"ה (עמ' קמ"ז) מביאים בשם המדרש: ג' גמולות, ג' הטבות, ג' מלכיות. ונראה שהמלכיות נוספו ע"פ מאמר רב פפא הנ"ל. ועיין בנוסחאות השונות של הברכה אצל הר"א פינקלשטין בצופה האנגלי (הנ"ל לעיל בהע' 4), עמ' 259 ואילך, ובנוסחאות שפרסם הברמן בידיעות המכון לחקה"ש העברית ח"ה עמ' נ"א, נ"ז ס"ז, והר"ש אסף בספר דינבורג עמ' 130 ועמ' 131.
רבנו בחיי
ויש לך לדעת כי האור הזה נקרא טוב ונקרא רב טוב הצפון שישראל זוכין אליו וזהו שכתוב (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת וגו', וכתיב (ישעיה סג) ורב טוב לבית ישראל, וזהו שדרשו ז"ל אמר דוד המלך ע"ה האיר לנו מאותו האור שנאמר (תהלים קיח) אל ה' ויאר לנו, וכתיב (תהלים כז א) ה' אורי וישעי והבן זה, וצריך אתה לדעת כי עתה במאמר הזה יהי אור התחיל בריאת העולם ונברא בכ"ה באלול זכר לדבר יהי אור, כלומר מלת יהי, ומ"ש בתשרי נברא העולם באורו בתשרי נשלמה הבריאה כי בו נברא אדם שהוא תשלום הבריאה וגמר הכל, כי הוא חותם תכנית, ומפני זה לא יכלו לומר באלול נברא העולם כי הלכו אחר הגמר והחתימה.
רמב"ן
והנה אמר וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה ולא הזכיר היום הראשון באיסור המלאכה וכן לא הזכיר בחג השבועות איסור מלאכת עבודה ולא בסוכות ולא הזכיר מצות הלולב וכן לא הזכיר כאן יום הזכרון ובעשור לחדש והטעם כאשר פירשתי (רמב"ן על דברים ט״ז:א׳) כי לא בא עתה רק להזכיר הראיה והשמחה שחייבין כל ישראל ללכת בשלש הרגלים האלה אל המקום אשר יבחר ה' ולחוג שם איש כמתנת ידו כברכת השם אשר נתן לו לשמוח לפניו להודות על כל הטובה אשר גמלנו כרחמיו וכרוב חסדיו והוסיף וביום השביעי עצרת וטעמו ששת ימים תאכל מצות והשביעי עוד עליהם עצרת והטעם שתהיו עוד נעצרים לפניו לאכול המצות ובעבור שאמר עצרת היא ויהיה במשמע להיות נעצר על אכילת המצות בלבד כימים אשר לפניו הוצרך להזהיר שלא תעשה מלאכה וכן אמר בשמיני של חג הסוכות בפרשת המועדות שבתורת כהנים (ויקרא כג לו) שבעת ימים תקריבו אשה לה' ביום השמיני מקרא קדש והקרבתם אשה לה' עצרת היא כל מלאכת עבודה לא תעשו לומר שהוא נעצר על הימים הראשונים בהקרבת האשה והוא אסור עוד בעשיית מלאכת עבודה ועל דרך האמת עצרת היא כנסת ישראל ובא ללמדנו סוד היום אבל איננו שוה לעצרת של שמיני כי השמיני רגל בפני עצמו והקרבן של כנסת ישראל ואיננו כקרבנות של שבעת הימים אבל שביעי של פסח הוא מכלל הרגל ועצרת כי לפעמים תמנה שמינית ולפעמים תהיה בכלל והנה היא כשבת שיש בה זכור ושמור כבוד יום וכבוד לילה והקרבן בשביעי מכלל הרגל ועל כן אמר כאן עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה ושם אמר והקרבתם אשה לה' עצרת היא כי האשה עצרת ולכך היא סעודה קטנה והמשכיל יבין ולא הזכיר כאן השמיני של חג שכבר הוזכר ואיננו חייב שנעלה בו לרגל פעם אחרת: