פרשנות מצטטת על ישעיהו סד:ה

מה שאין מוציאין ספר שני בשבת כתיקון הגאונים בי״ט עט״ז בזה ובטור עוד טעם דתיקון ספר שני שיקראו בקרבנות שמכפרין משא״כ מוסף שבת עולות אין מכפרין וכ״כ הלבוש ועא״ר אות ג׳ תוספות ב״ב מ״ח עולות מקופיא מכפר ואפשר קרבן שבת אין מכפר כלל יע״ש ובטור תכנת שבת רצי״ת קרבנותיה כי אין באין על חטא כ״א דורון. ויראה תכנת או לשון תכונה או שורש כנה העלם ישעיה ס״ד ה׳ ובשם ישראל יכנה עיין מ״ג כך זה בשבת העלם החטאים ואין קטיגור כלל שיהא צריך כפרה כי עת רצון הוא ע״כ רצי״ת עולת:

המשמשת בעידים¹²כך בכ"י קופמן וכן ב-ף (פרמא 2596), ל, ר; א (פרמא 3173), גניזה (משנה) T-S E1.147; וטיקן 111; 113; 127; מינכן. בכתבי יד אחרים: "והמשמשת". לכאורה, מי שגרס "המשמשת" התכוון לראות בכך הוראה, כמו: "חייבת לשמש". ברם לאור ניסיוננו, הבדל זה בין עדי הנוסח אינו הבדל עקרוני. וי"ו החיבור נופלת ונוספת לפי נוהגם של מעתיקים, כמו וי"ו החיבור במילה "ממעטת" בהמשך המשפט. משניות רבות מתחילות באות וי"ו, לשם הדגשה בלבד. המשנה עוסקת במי שמשמשת, ולכל היותר רצה העורך להעלות את העניין לסדר היום, אבל אין כאן הוראה לשמש בעדים. הטיעון שלפיו יש כאן הוראה ברורה שיש לשמש בעדים, אינו מבוסס. לעומת זאת, להלן פ"ב מ"א, ההמלצה ברורה יותר ומאוחרת יותר. ראו דיוננו להלן, וכן להלן משנה ז. – מקיימת יחסי אישות ומנגבת עצמה בעזרת בד נקי קודם מעשה, כאמור להלן משנה ז ובפרק ב משנה ד. המונח "עדים" הוא מונח של חז"ל, אך יש לו כנראה ביסוס במקרא. המילה נזכרת בכמה מקורות, אולם משמעה אינו ברור; האם זהו כינוי לווסת או לקישוט האישה? האם סימני הבגרות ודם הווסת הם הקישוטים לבגרותה או העדים לבגרותה? ככתוב: "תרבי ותגדלי ותבֹאי בעדי עדיים, שדים נכֹנו ושערֵך צִמח" (יחזקאל ט"ז, ז). עם זאת, בתנ"ך "ונהי כטמא כלנו וכבגד עדים כל צדקתינו" (ישעיהו פרק סד) ובספרות חז"ל, "עדים" הוא מונח ברור לבד שבאמצעותו בודקים אם האישה נטמאה בדם.¹³בפירוש הגאונים לטהרות (אפשטיין, פירוש הגאונים, עמ' 110): "לא עדים ממש הם אלא מטלוניות וסמרטוטין של בגד שהאשה בודקת עצמה". המילה "עדי" עשויה להיות קשורה למילה "עדנה", שהיא ביטוי אחר לכשירות מינית (הופעת הווסת. ראו בראשית י"ח, יב). "לשמש" היא לשון נקייה למעשה המיני, כמו "תשמיש", שהוא קיצור של "תשמיש המיטה". כינוי זה מצטרף לכינויים אחרים המחליפים את המילה האסורה.¹⁴במבוא למסכת עמדנו על התופעה, וראו גם מיטשם, נידה, עמ' 300-207.

מעדה בגד ביום קרה - בגד בלוי ונרקב כמו (ישעיהו סד) וכבגד עדים. בעת הקור אינו שוה כלום:

מעדה בגד ביום קרה. בגד עדים בגד מוסר כלי שהוא ראוי להסירו מעליו לפי שהוא בלוי כדמתרגמינן ויסר ויעדי, וזה פתרונו בגד בלוי הרי הוא ביום קרה כחומץ על נתר. נתר. מין אדמה רכה כגון אדמה שלנו הנקרא קריד"א והיו חוקקים אותה ועושין כלים ואם יפול בו חומץ ממסמסו ונשחת. אף שר בשירים על לב רע. דומה לשניהם ומה הוא שר בשירים זה המלמד תורה לתלמיד רשע אשר אין בלבו לקיימה: