פרשנות מצטטת על ישעיהו סה:ב

יתיצב על דרך לא טוב לעשות רע. ואמר: לא טוב כדרך הלשון, כמו: אשר לא טהרה (בראשית ז ב). כי לא טהור (שמואל א כ כו): וכן: ההלכים הדרך לא טוב (ישעיהו סה ב) ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו (יחזקאל יחי ח). ומאזני מרמה לא טוב (משלי כ כג); והדומים להם; או אמר כן כדי שלא יאמר רע שני פעמים סמוכים. או פרושו: כי אין בדרכו בשום צד טוב, כי כלו רע.

נורא תהלות יראו מלהגיד תהלותיו פן ימעטו, כמו לך דומיה תהלה (תהלים סה ב). לשון רש"י. (רש"י על שמות ט״ו:י״א) וגם ר"א פירש כי כל המהללים יראים להלל שמו, כי מי ישמיע כל תהלתו, והם חייבים להלל שמו כי הוא לבדו עושה, פלא ולפי דעתי כי טעם נורא תהלות שהוא נורא בתהלות, כי יעשה דברים נוראים ומתהלל בהם, שעשה נקמות בעוברי רצונו והושיע בהם את עבדיו, והנה הוא בזה נורא ומהולל מאד ובעבור כי מלכי ארץ נוראים בעשק ונלוז, אמר כי ה' הוא נורא בדברים אשר הוא מהולל בהם. וכן לך דומיה תהלה על דרך הפשט התוחלת לך תהלה, כי כל המיחלים לך יפיקו רצונם ויהללו שמך בציון וישלמו שם את נדרם אשר נדרו בעת צרתם, מלשון אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי (תהלים סב ו), וידום השמש וירח עמד (יהושע יג י). וכן אך אל אלהים דומיה נפשי, מיחלת. כך נראה לי. ואחרים שמעתי אומרים, לך משתתקת התהלה כי לא תשיג תהלה לפעליך הגדולים והנוראים, מלשון ולילה ולא דומיה לי (תהלים כב ג), ויהיה טעם אלהים בציון (שם סה ב), האלהים אשר בציון, כלומר השוכן שם. והנכון מה שאמרנו:

(ג) וימין הקב"ה פשוטה לקבל שבים כו'. בפסחים [קיט.] אמרינן וידי אדם תחת כנפיהם ידו כתיב זה ידו של הקב"ה שפרושה מתחת כנפי החיות כדי לקבל בע"ת מפני מדה"ד, ומסתמא האי ידו חדא היינו ימין וכ"ה בזוהר בראשית [כג.] ותיתי יד ימינא דאיהי כו', ובז"ח יתרו [נג א] דהא ימינא דקב"ה פריסא על כל אינון דתייבין כו', ומשום דכתיב [יחזקאל י] וירא לכרובים תבנית יד אדם מתחת כנפיהם (ואע"ג דאותו יד לא לטובה היה ויד הכרוב היה, ויב"ע תרגם גם וידי אדם דריש יחזקאל לענין זה לזרוק גחלים על ראש רשעים ע"ש) דרש לי' לשון יחיד כדכתיב ידו, ובילקוט יחזקאל הגי' במאמר דפסחים ידיו של הקב"ה שפרושות לשון רבים ול"ג שם ידו כתיב, ובתדא"ז ר"פ כ"ב ור"פ כ"ג ידיך פרושות תחת כנפי החיות ומקבלין בתשובה (וכתיב נמי [ישעיה סה] פרשתי ידי כל היום וגו' דכתיב ידי לשון רבים), ובז"ח יתרו [שם] משמע דידו של הקב"ה של ימין פשוטה וידי הכרובים ב' הן המשמשין לכך ג"כ להעלותן בצניעו תחת כנפיהם: