הַיֹּֽשְׁבִים֙ בַּקְּבָרִ֔ים וּבַנְּצוּרִ֖ים יָלִ֑ינוּ הָאֹֽכְלִים֙ בְּשַׂ֣ר הַחֲזִ֔יר ופרק [וּמְרַ֥ק] פִּגֻּלִ֖ים כְּלֵיהֶֽם׃
שד"ל
נצורה, נפעל משרש צור, כמו נבוכים מן בוך. ענינו עיר העומדת במצור, וגם והנשאר והנצור (יחזקאל ו' י"ב) ענינו העומד במצור, והעד ברעב ימות, ואין לפרשו לשון נצירה ושמירה (כדעת Gussetius רוז' וגיז'), כי מי שסופו למות ברעב לא יקרא שָמוּר. ואין קוראים שמוּר ונצוּר אלא למי שהוא שמור מכל רע, או שהוא נסתר ולא יתגלה, כמו ונצורות ולא ידעתם (ישעיה מ"ח ו') עיין שם פירושי. וראב"ע ורד"ק פירשו כעיר חרבה. מלשון ונצורי ישראל להשיב (שם מט ו') ובנצורים ילינו (שם ס"ה ד'); ומה שפירשתי (על פי יונתן, רש"י ודון יצחק) מתישב יותר, בעבור סמיכות סכה בכרם ומלונה במקשה, שאינן מקומות חרבים, אלא שאין להם קיימא, וכן היא עיר שצרים עליה. וגיז' באוצרו (Thesaurus p. 908) הסכים לדעת Tingstad והיטציג האומרים כי כל מקום מחסה ומסתור נקרא עיר, ומפרשים נצורה שם דבר (בשקל ישועה, מלוכה) וענינו שמירה, ועיר נצורה היא לפי זה מגדל נוצרים (מלכים ב' י"ז ט'). וקשה בעיני להוציא המלות ממשמעותן ולייחס להן הוראה חדשה, בזולת הכרח; מלבד כי מגדל נוצרים יתכן שיהיה בנין של קיימא, ונמצאת המליצה מפסדת הרבה, אם אחר שהמשיל האומה לסכה ולמלונה, ידמה אותה לבסוף למגדל.