פרשנות מצטטת על ישעיהו סה:יא

11. והעורך לפניה שלחן וכו'. אף נוהג זה היה מקובל אצל העמים, שכן כותב Servius בבאוריו ל־ Eclogae של Virgilius ס"ד, 64: לפיכך בלידת ילדים מיוחסים וכו' עורכים שולחן להירקוליס,³⁶ Proinde nobilibus pueris editis etc. Herculi mensa ponebatur. עיין לוי הנ"ל (לעיל הע' 2), עמ' 30, שמביא פיסקא זו, עיי"ש עוד דוגמאות. ונראה שעמי המזרח ערכו את השלחן לגד (עיין ישעי' ס"ה, י"א), לשם מזל טוב של התינוק הנולד.³⁷רבינו ירוחם, אדם, נתיב י"ז ה"ה, כותב: מה שנוהגין בארצות ידועות לערך שלהן ולשים עליו מיני מאכלין בלילה שלמחרתו מלין את התינוק, ואומרים שעושין אותו למזל התינוק הנולד, ראיתי לרבותי שנוהגין בו איסור ומוחין בידם, ואומרים שזה בכלל העורכים לגד שלחן וכו'. ועיין בב"י טיו"ד סי' קע"ט ובח"ד.

עין גדי - עון עגל שהוא מין בהמה לשון אחר לשון עכו"ם העורכים לגד שלחן (ישעיהו ס״ה:י״א):

כמן גד יון לשילוח. מקום בירושלים שהעמידו בו מלכי יוונים עבודה זרה, והיה אותו מקום רחוק מן השילוח שיעור שתי טבילות ושני סיפוגים. כמגד יון, לשון העורכים לגד שלחן (ישעיהו ס״ה:י״א). שילוח, שם הנהר, כדכתיב (שם ח) יען כי מאס העם הזה את מי השילוח:

בא גד. בָּא מַזָּל טוֹב, כְּמוֹ גַּד גַּדִּי וְסָנוּק לָא (שבת ס"ז), וְדוֹמֶה לוֹ הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן (ישעיהו ס"ה), וּמִ"אַ שֶׁנּוֹלַד מָהוּל, כְּמוֹ גֹּדּוּ אִילָנָא (דניאל ד'), וְלֹא יָדַעְתִּי עַל מָה נִכְתְּבָה תֵּבָה אַחַת; דָּ"אַ לָמָּה נִקְרֵאת תֵּבָה אַחַת בָּגָד, כְּמוֹ בָּגַדְתָּ בִּי, כְּשֶׁבָּאתָ אֶל שִׁפְחָתִי, כְּאִישׁ שֶׁבָּגַד בְּאֵשֶׁת נְעוּרִים: