זְאֵ֨ב וְטָלֶ֜ה יִרְע֣וּ כְאֶחָ֗ד וְאַרְיֵה֙ כַּבָּקָ֣ר יֹֽאכַל־תֶּ֔בֶן וְנָחָ֖שׁ עָפָ֣ר לַחְמ֑וֹ לֹֽא־יָרֵ֧עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֛יתוּ בְּכָל־הַ֥ר קָדְשִׁ֖י אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ (ס)
מדרש בחדוש
ראוי לשים לב הואיל ויציאת מצרי' היתה ביום שני שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. וכתיב בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרי'. למה לנו לעשות עיקר זכרון יציאת מצרי' בלילה ובקשו טעם לדבר זה מהכתוב שאומר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרי' וכמו שאומר המגיד לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך. היה להם לסדר עיקר הזכירה ביום.
אמנם אפשר לומר שלהיות התחלת חיוב האדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרי' בלילה כענין אכילת הפסח. על כן מצוה להאריך קודם אכילתו וגם אח"כ בספור הנסים שנעשו. א"נ הואיל וזכרון הצרות נעשה בלילה כדכתיב קומי רוני בלילה לראש אשמורות וכן כתיב בכה תבכה בלילה לפי שהקול נשמע למרחוק. כן ראוי לפרסם הגאולה בלילה. כי יציאת מצרי' היתה מכוונת לגאולה העתידה כדכתיב כימי צאתך מארץ מצרי' אראנו נפלאות ובלילה הזאת מתעוררי' הרחמי' לגואלנו מטעם מגלגלי' זכות ליום זכאי. ואפשר עוד לומר שלהיות שבמצרי' היו ישראל מרבים בשירות ותשבחות והלולים כדכתיב השיר יהיה לכם כלילי התקדש חג כדי לחלות פניו ית' יחוס עליה' ולא ישמע לקול המקטרג שהיה מבקש ליכנס בבתיהם להשחית כמו שנאמר ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף מכלל שמבקש היה ליכנס. כן אנו שצריכי' להראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרי' צריכי' לעשות כמעשיה' לשורר ולהלל ולספר בנפלאותיו ית' כדי לעורר רחמיו ישוב ידו שנית לעשות עמנו כאשר עשה עם אבותינו וחכ"א ימי חייך העה"ז כל ימי חייך להביא לימות המשיח באו חכמי' לדרוש הכתוב על העתיד מגזירה שוה של פסוק ועפר תאכל כל ימי חייך שהכל מודי' כי הוא גם לימות המשיח שנא' זאב בטלה ירעו כא' ואריה כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו בכל מתרפאי' חוץ ממנו:
אמנם אפשר לומר שלהיות התחלת חיוב האדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרי' בלילה כענין אכילת הפסח. על כן מצוה להאריך קודם אכילתו וגם אח"כ בספור הנסים שנעשו. א"נ הואיל וזכרון הצרות נעשה בלילה כדכתיב קומי רוני בלילה לראש אשמורות וכן כתיב בכה תבכה בלילה לפי שהקול נשמע למרחוק. כן ראוי לפרסם הגאולה בלילה. כי יציאת מצרי' היתה מכוונת לגאולה העתידה כדכתיב כימי צאתך מארץ מצרי' אראנו נפלאות ובלילה הזאת מתעוררי' הרחמי' לגואלנו מטעם מגלגלי' זכות ליום זכאי. ואפשר עוד לומר שלהיות שבמצרי' היו ישראל מרבים בשירות ותשבחות והלולים כדכתיב השיר יהיה לכם כלילי התקדש חג כדי לחלות פניו ית' יחוס עליה' ולא ישמע לקול המקטרג שהיה מבקש ליכנס בבתיהם להשחית כמו שנאמר ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף מכלל שמבקש היה ליכנס. כן אנו שצריכי' להראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרי' צריכי' לעשות כמעשיה' לשורר ולהלל ולספר בנפלאותיו ית' כדי לעורר רחמיו ישוב ידו שנית לעשות עמנו כאשר עשה עם אבותינו וחכ"א ימי חייך העה"ז כל ימי חייך להביא לימות המשיח באו חכמי' לדרוש הכתוב על העתיד מגזירה שוה של פסוק ועפר תאכל כל ימי חייך שהכל מודי' כי הוא גם לימות המשיח שנא' זאב בטלה ירעו כא' ואריה כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו בכל מתרפאי' חוץ ממנו:
שד"ל
בנים משחיתים. מזיקים, עושים השחתה וקלקול. משחיתים. קרוב למרעים, כטעם לא ירעו ולא ישחיתו (למטה י"א ט', ס"ה כ"ה).
ביאור הגר"א
ויראו בני כו' עד דענבא: הוא כמ"ש בפרשת א"מ דף ס' ע"ב תרין בנין ינקין כל יומא דאקרון מאללי ארעא עד משלו בו ודאי וז"ש היינו דכתיב שנים אנשים מרגלים חרש לאמר ר"ל הן בני אלקים ובימי יהושע אתבסמו ואתטמרו: מאי בנות האדם דכתיב אז תבאנה שתים נשים זונות אל המלך ר"ל הן בנות האדם ובימי שלמה אתכללו לטב כמ"ש לקמן פ"ה עד דאתא יהושע ובני האלהים אתטמרו עד דאתא שלמה ובנות האדם אתכללו: והענין כי בס"א שני דכורין ושני נוקבין דכורין נקראו בני האלקים ונוקבין נקראו בנות האדם. והדכורין הן קין והבל שהן מס"ט דנחש שבא על חוה שנולדו מנוקבא שנקראת אלקים והנוקבין הן מרוחא דשמאלא של אדם דאתפשט כד חב אדם ואתפשטו אינון בלא גופין והן נפקו מכללא דאדם ברוחא דשמאלא שהיא נוקבא כנ"ל והן בנות האדם. ואמר באדרא רבא דף קמ"ג ע"א ותאנא בצניעותא דספרא בעא עתיקא כו' עד חד לסטרוי וחד לסטרוי. והענין כי קין והבל הן נאחזין בנו"ה כמ"ש לעיל (סוף פ"ג) והן תרין דמעין קין שורש הקליפות והבל שורש הדינין כידוע והן נופלין לימא רבא שהן שני גווני עינא כמ"ש לעיל (פ"ב ל"ה ע"ג) ועינים הן נו"ה ולכן הן נאחזין בנו"ה. ושרשי הגוונין אמרנו לעיל (שם) א' בימא רבא חכמה וא' בבינה תהום רבה ולכן שקעום הקב"ה לקין בנוקבא דתהומא רבא ולהבל בשקועא דימא רבא. וידוע שבינה מינה דינין מתערין משא"כ בחכמה לכן הבל דאתבסם יתיר הוא בימא רבא וקין בתהום רבה משפטיך תהום רבה. ושם נו"ה דאצילות יורדין בסוד ורגליה יורדות מות. וכ"ז הוא בבריאה בסוד ע"ה טו"ר. ואלו הן בני אלקים שנפקו מאלקים מס"ט דנוקבא ומנחש כנ"ל. ואמר שם ע"ב ותנא כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם עד ומינייהו ידעי דקאמרי להו והן מרוחא דשמאלא דאתפשט מאדם כד חב והוא נפש חיה דבריאה נוקבא והן בנות האדם. והן שני רוחין והן מזנין ומתדבקין עם אדם ואתיילדן נגעי בני אדם כנ"ל וכמ"ש בפרשת א"מ ד' ע"ו ע"ב ותרין רוחין נוקבין הוו אתיין ואזדווגן עמיה ואולידו כו' עד ומתעברן מינייהו ואולידן רוחין ולכן נקראו זונות דאתדבקו באדם. והן יורדין לתהומא רבא ולימא רבא אחת אל קין ואחת אל הבל כמ"ש באדרא רבא שם ועיילין בנוקבא דתהומא רבא לאתדבקא בההוא דינא קדמאה דנפיק בכללא דגופא דאקרי קין כו' וברוחא דאקרי הבל כו' נפקין אחרנין כו' כנ"ל. וזהו ויראו בני האלהים וגו' כי טובות הנה ויקחו להם כו'. ויהושע ושלמה הן היו בדרגא דסיהרא לכן תקנו אותן אלא שיהושע היה בדרגא דדכורא מיוסף לכן תיקן דכורין ושלמה היה מס"ט דנוקבא מיהודה לכן תקן נוקבין כידוע בסוד יוסף ויהודה יסוד ומלכות ובסוד משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. ועל אשר זכה שלמה לישב על כסא ה' וירש סיהרא וזכה לחכמה זעירא חכמה הנ"ל לכן אתבסמו הנוקבין שהן רוחין דבריאה וז"ש בגינהון כתיב כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו - וגו' שהוא חכמה דבריאה שנקראת אלקים כנ"ל והוא זכה לחכמה זו ואז הבינו כי זכה לחכמה זו כי ראו שנתבסמו והן בימא רבא ותהום רבה חו"ב של בריאה ולכן הבינו כי חכמת אלקים בקרבו. וז"ש אז תבאנה ולא מקדמייתא שלא נתבסם העולם עד שלמה כידוע. ואמר בקיסטרא דקיטורי דפיגאן ר"ל בקיטורא של צעקה ר"ל של הקטרוג שקטרגו עזא ועזאל על האדם נפלו לתתא כמ"ש בפרשת בראשית דף כ"ג ע"א דעזא ועזאל הוו מקטרגי עליה כו' עד ואפיל לון מקדושה דילהון. וכן בתוספתא (דף ל"ז ע"א) ארז"ל בשעתא כו'. ואינן בני אלהים ממש וגם לא באו אל בנות אדם ממש רק מס"ט דלהון כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ד ע"א דבני אלקים אינן עזא ועזאל כמ"ש שם תאנא ויראו בני האלקים את בנות האדם אינון דאטמרו כו' עד ורזא הוא וכלא אתמר ור"ל בני האלקים דאטמרו כו' הן קין והבל כנ"ל והנפילים הן בני של בני האלקים שבאו אל בנות האדם כמ"ש הנפילים היו בארץ כו' אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להן המה הגבורים כו'. וכמ"ש בפרשת בראשית דף ל"ז ע"א א"ר יצחק עזא ועזאל כד נפלו כו' עד נפילים הכי אקרון ואמר שם המה הגבורים שתין הוו בארעא כו' עד סביב לה והוא כמש"ל דהיא אולידת כהאי חיה דאולידת רוחין סגיאין כו' והן ששים כמש"ל. והן מסט' דבני אלקים שהן בחו"ב ימא רבא ותהומא רבא כנ"ל וז"ש תרין מתחבקן הוו לעילא שחו"ב הן מתחבקן כמש"ל פ"א אחתא ומודעתא כלילן דא בדא כתרין רחימין דמתחבקן ובצעקתם נפלו לתתא כנ"ל וז"ש לתתא נחתו - ואמר ירתו עפרא שהן מדור הקליפות התחתונים בסוד העפר אשר יהיה בקרקע המשכן כידוע ונחש עפר לחמו (ישעי' ס"ה) ואמר אבדו חולקא טבא דהוה בהו עטרא דכומלא - ר"ל שהיו בע"ה טוב ורע ונחתו לתתא אבדו חלק הטוב ונעשו כולם רע. ואתעטרו בקוסטא דענבא - כמ"ש ענבים סחטה לו והימים ימי בכורי ענבים כידוע. והן נקראין עזים בפרשת תרומה שניהן לשון עזים עזא ועזאל והן שני השעירים של יה"כ שהן בדרגא דבני אלקים מאללי ארעא כמ"ש בפרשת א"מ דף ס"ב ע"ב וס"ג ע"א פתח ר"ש ואמר ויקח מאתם את שמעון כו' עד עליו כלומר ישתארון כלהו עליו. והן אינן מאללי ארעא דלעיל בני אלקים רק הן העזים הנ"ל שהן מסטרא דלהון בנים שלהן. ולכן ולקח שני השעירים עזים. ובזה מתורץ דבפרשת משפטים דף קכ"ה ע"א אמר רבי יהודה מאי דכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו כו' כדין גדיא ינקא מחלבא כו' ת"ח בשעתא דישראל לא אתכשרו עובדייהו מה כתיב עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו כמ"ש בפרשת א"מ דף ס' ע"ב כנ"ל ובדף ס"ב ע"ב משמע שהן דכורין מאללי ארעא שהן דכורין כנ"ל אלא כמש"ל שהן הנפילים דאתיילדו מבני אלקים ובנות האדם. וא' נשלח לעזאזל ואמר שם דף ס' ע"ב כד נחית חויא כו' עד דישכח טרפא דאחיד בטופרי וייכול והוא שעיר שמשלחין לו דאחיד בטופרי דערסא כמ"ש שם והשעירים ירתו עפרא כנ"ל ונחש עפר לחמו וז"ש עד דישכח טרפא כו' וייכול: