לָכֵן֙ לֹֽא־יִֽהְיֶ֣ה לְךָ֔ מַשְׁלִ֥יךְ חֶ֖בֶל בְּגוֹרָ֑ל בִּקְהַ֖ל יְהוָֽה׃
משנת ארץ ישראל
בסוגיה בירושלמי מובא: "שמואל אמר כהילכות המדינה. רבי יוחנן אמר הלכה למשה מסיני" (ערלה פ"ג ה"ח, סג ע"ב). רבי יסא שואל את רבי יוחנן כיצד יפרש את ההלכה המקלה בערלה בחוצה לארץ, ורבי יוחנן מסביר: "בשעה שניתנה הלכה [ל]כך ניתנה". מעין דברים אלו נאמר אף בבבלי, בקידושין לט ע"א. לעומתו שמואל המפרש את לשון המשנה: "הלכה" – הלכות מדינה, רואה בהלכה זו רק מנהג, כאותה ששנינו בבבא מציעא: "שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה" (פ"ז מ"ח). פירושו של שמואל תואם את שנמסר בשם רבי אליעזר: "רבי לעזר בי רבי יוסה אמר משם רבי יוסה בן דורמסקית שאמר משם רבי יוסה הגלילי שאמר משם רבי יוחנן בן נורי שאמר משם רבי ליעזר הגדול: אין ערלה בחוצה לארץ" (תוס', ערלה פ"א ה"ח; בבלי, קידושין לט ע"א). בתלמוד הבבלי, בקידושין שם, אנו למדים כי אמוראי בבל הקלו בדיני ערלה בבבל מתוך הסתמכותם על דעתו של רבי אליעזר הגדול, וכששאלו את רבי יוחנן מה דעתו על כך הוא ענה: "וכל האומר אין ערלה בחוצה לארץ לא יהא לו נין ונכד, 'משליך חבל בגורל בקהל ה' ' (מיכה ב ה)". עד כאן דין ערלה.
משנת ארץ ישראל
בסוגיה בירושלמי מצינו: "שמואל אמר כהילכות המדינה. רבי יוחנן אמר הלכה למשה מסיני" (סג ע"ב). רבי יסא שואל את רבי יוחנן כיצד יפרש את ההלכה המקלה בערלה בחוץ לארץ, ורבי יוחנן מסביר: "בשעה שניתנה הלכה לכך ניתנה". מעין דברים אלו אף בבבלי, בקידושין לט ע"א. לעומתו שמואל, המפרש את משנתנו שהלכה היא הלכות מדינה, רואה בהלכה זו רק מנהג, כאותה ששנינו בבבא מציעא: "שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה" (פ"ז מ"ח). פירושו של שמואל תואם את שנמסר בשם רבי אליעזר: "רבי לעזר בי רבי יוסה אמר משם רבי יוסה בן דורמסקית שאמר משם רבי יוסה הגלילי שאמר משם רבי יוחנן בן נורי שאמר משם רבי ליעזר הגדול אין ערלה בחוצה לארץ"53תוס', סוף מסכתנו; בבלי, קידושין לט ע"א. . בתלמוד הבבלי בקידושין אנו למדים כי אמוראי בבל הקלו בדיני ערלה בבבל מתוך הסתמכות על דעתו של רבי אליעזר הגדול, וכששאלו את רבי יוחנן מה דעתו על כך הוא ענה: "וכל האומר אין ערלה בחוצה לארץ לא יהא לו נין ונכד, 'משליך חבל בגורל בקהל ה' ' (מיכה ב ה)" (לט ע"א).