אַל־תַּטִּ֖פוּ יַטִּיפ֑וּן לֹֽא־יַטִּ֣פוּ לָאֵ֔לֶּה לֹ֥א יִסַּ֖ג כְּלִמּֽוֹת׃
פירוש מהרז״ו
ששים רבוא נביאים עמדו. שלשון הטפה שייך בנביאים כמ"ש מיכה ב' ו' אל תטיפו יטיפון לא יטיפון לאלה עוד שם פסוק י"א אטיף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה ריש רות רבה. ס' רבוא נביאים לס' רבוא עיירות נביא לכל עיר:
מצודת ציון
והטף. הוא מל׳ נטיפה והזלה ומושאל בענין הדבור כמו אל תטיפו יטיפון (מיכה ב׳:ו׳):
מלבי"ם באור המילות
והטף והנבא. הטפה היא קצרה מן הנבואה, ואמר אל תטיפו יטופון (מיכה ב׳:ו׳), ולא תטיף על בית ישחק (עמוס ז׳:ט״ז), ר"ל אף דבור קצר, שיצייר הדבור הארוך כנזילת מים, והדבור הקצר כנוטף טיפים טיפים, כמו ועלימו תטף מלתי (איוב כ״ט:כ״ב-כ״ג) ואמר יערף כמטר לקחי וכו', ופה הדבור על המקדש נאמר בקצור כנוטף מעט מים :
פני משה
זמין למנויי פרימיום בלבדפני משה
זמין למנויי פרימיום בלבדתורה תמימה
זמין למנויי פרימיום בלבדמצודת ציון
זמין למנויי פרימיום בלבדהכתב והקבלה
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
ולטוטפת. תְּפִלִּין; וְעַל שֵׁם שֶׁהֵם אַרְבָעָה בָתִּים קְרוּיִין טטפת – "טט" בְּכַתְפִּי שְׁתַּיִם, "פת" בְּאַפְרִיקִי שְׁתַּיִם (סנהדרין ד'). וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם "וְהַטֵּף אֶל דָּרוֹם" (יחזקאל כ"א), "אַל תַּטִּיפוּ" (מיכה ב'), לְשׁוֹן דִּבּוּר, כְּמוֹ וּלְזִכָּרוֹן, שֶׁהָרוֹאֶה אוֹתָם קָשׁוּר בֵּין הָעֵינַיִם, יִזְכֹּר הַנֵּס וִידַבֵּר בּוֹ: