פרשנות מצטטת על מיכה ג:ג

שנאמר ואשר אכלו שאר עמי. הוא במיכה (מיכה, ג) והפסוק מיירי שם בקציני בית ישראל הממונים על העם שגוזלים וחומסים אותם עי"ש:

הפסוק המרכזי המדבר בחובות הבעל הוא "שארה כסותה ועֹנתה לא יגרע" (שמות כא י). פסוק זה אמור אמנם באמה עברייה, אך התנאים למדו ממנו את הנורמות הבסיסיות בחיי נישואין. במדרשים יש שלוש הצעות פרשנות למונחים אלו: " 'שארה' – אלו מזונותיה, וכן הוא אומר (מיכה ג ג) 'ואשר אכלו שאר עמי', וכתיב (תהלים עח כז) 'וימטר עליהם כעפר שאר'. 'כסותה' – כמשמעו, 'ועונתה' – זו דרך ארץ, שנאמר (בראשית לד ב) 'וישכב אותה ויענה', דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר: 'שארה כסותה' – כסות שהוא נופל לשארה – אם היתה ילדה, לא יתן לה של זקנה, זקנה, לא יתן לה של ילדה. 'ועונתה' – שלא יתן לה של ימות החמה בימות הגשמים, ולא של ימות הגשמים בימות החמה, אלא נותן לה כל אחד ואחד בעונתה¹²⁷ראו להלן פ"ה מ"ח, ושם נקבע שהשאריות שלה. . מזונתיה מנין? אמרת קל וחומר, ומה דברים שאינן קיום נפש, אי אתה רשאי למנע ממנה, דברים שהם קיום נפש, דין הוא שלא תהא רשאי למנוע הימנה. דרך ארץ מנין? אמרת קל וחומר, ומה דברים שלא נשאת עליהם מתחלה, אינו רשאי למנע הימנה, דברים שנשאת עליהם מתחלה, דין הוא שלא יהא רשאי למנע הימנה. רבי אומר: 'שארה' – זו דרך ארץ, שנאמר (ויקרא יח ו) 'איש איש אל כל שאר בשרו'. וכתיב (שם שם; ויקרא יח יג-יד) 'שאר אביך', 'שאר אמך'. 'כסותה' – כמשמעו. 'עונתה' – אלו מזונות, שנאמר (דברים ח ג) 'ויענך וירעיבך' " (מכילתא דרבי ישמעאל, נזיקין ג, עמ' 259-258; מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, כא י, עמ' 168). לדעות אלו מקבילות במקורות רבים¹²⁸כגון ירו', ל ע"ב; בבלי, מח ע"א. , אך בדרך כלל מובן ש"עונה" או "עונתה" הוא המינוח ליחסי אישות ("דרך ארץ")¹²⁹כגון ספרי דברים, ריג, עמ' 247; מדרש אגדה בובר, שמות כא י; בבלי, נדרים טו ע"ב ומקורות נוספים. דיון זה על משמעות המילה "עונה" דומה לוויכוח על משמעות המונח "עינוי", האם הכוונה לאיסור תשמיש או לצום, וראו פירושנו ליומא פ"ח מ"א. . כן משמע ממשנתנו הדנה בהמשך ב"עונה שבתורה".

פצחו, קרוב לשרש פצה שענינו פתיחה ובקיעה (ופצתה האדמה את פיה), ומצאנו ואת עצמותיהם פִצֵחו (מיכה ג' ג') ענין בקיעה, וערי הפרזי (דברים ג' ה') שענינו פתוחות ובלי חומה, מתורגם קִרְוֵי פצחיא, ובבנין הקל מצאנו פָצַח רִנָּה (כאן, ועוד למטה מ"ד כ"ג, מ"ח י"ג, נ"ד א', נ"ה י"ב), וענינו הוצאת קול רנה בכח, כדבר הבוקע המחיצה ויוצא, על דרך אז יבקע כשחר אורך. גם מצאנו פִּצְחוּ רַננו (למטה נ"ב ט'), פצחו ורננו (תהלים צ"ח ד'), שענינם רננו בפציחה (בהרמת קול), והפֹעל הראשון כחו כתֹאר הפֹעל (adverbium), על דרך העמיקו שחתו (הושע ט' ט').

ורדו בכם שנאיכם. שֶׁאֵינִי מַעֲמִיד שׂוֹנְאִים אֶלָּא מִכֶּם וּבָכֶם, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם עוֹמְדִים עַל יִשְׂרָאֵל, אֵינָם מְבַקְּשִׁים אֶלָּא מַה שֶּׁבַּגָּלוּי, שֶׁנֶאֱמַר "וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם וְגוֹ' וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת יְבוּל הָאָרֶץ" (שופטים ו'), אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁאֲעֲמִיד עֲלֵיכֶם מִכֶּם וּבָכֶם, הֵם מְחַפְּשִׂים אַחַר הַמַּטְמוֹנִיּוֹת שֶׁלָּכֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי וְעוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם הִפְשִׁיטוּ וְגוֹ'" (מיכה ג'):