אָ֚ז יִזְעֲק֣וּ אֶל־יְהוָ֔ה וְלֹ֥א יַעֲנֶ֖ה אוֹתָ֑ם וְיַסְתֵּ֨ר פָּנָ֤יו מֵהֶם֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא כַּאֲשֶׁ֥ר הֵרֵ֖עוּ מַעַלְלֵיהֶֽם׃ (פ)
מלבי"ם
• בדיבור השני הוכיחו על פניו על אשר נשא לבבו לחקור בגדולות ובנפלאות ממנו בעניין הישארות הנפש, ובעניין הידיעה והבחירה וכדומה, והראה לו כי אין האדם משיג חכמת ה' אף בדברים הטבעיים המצויים לנגד עיניו, ואף כי שסגר הדלת בעדו מלהיכנס אל הקודש פנימה להביט אל האלהים ולחקור בעניינים שאחר הטבע, שהיה ראוי לו להסתיר פניו ולבל יעלה בהר ה' לנגוע בקצהו.
הכתב והקבלה
כאשר מריתם פי. מלת כאשר בכ"ף יורה בכ"מ על הדמיון כאשר עשה כן יעשה, וכאן יורה על הסבה, כמלת באשר בבי"ת, באשר את אשתו, באשר ה' אתו, וכ"ת יב"ע מטול דסרבתון על מימרי, ויש לו דמיון (מיכה ג׳:ד׳) ויסתר פניו מהם כאשר הרעו, בסבת אשר הרעו: