כִּֽי־בֵן֙ מְנַבֵּ֣ל אָ֔ב בַּ֚ת קָמָ֣ה בְאִמָּ֔הּ כַּלָּ֖ה בַּחֲמֹתָ֑הּ אֹיְבֵ֥י אִ֖ישׁ אַנְשֵׁ֥י בֵיתֽוֹ׃
מגלה עמוקות
או יאמר שראה הפרש סלם זה מוצב ארצה על מזבח אדמה כדאיתא במדרש וראה הפרש בזמן שב"ה קיים ובזמן שאין ב"ה קיים שעבודה שבלב היא התפלה כי בח"ל והנה מלאכי אלקים עולים אבל בא"י בזמן הקרבנות והנה ה' נצב עליו קרבן לה' ממש ועז"א אכן יש ה' במקום הזה כשמקריבין קרבנות במקום אז בעצמו אבל כשאנכי מתפלל לא ידעתי את מקום כל הכחות ז"ש אין זה על הקרבנות כי אם בית אלקים ר"ל בזמן שב"ה קיים אבל וזה שתעלה התפלה בכל זמן לשער השמים. אין זה על י"ב שבטים תיקונא דשכינה כי אם בית אלקים מלכות אבל וזה שהוא יוסף סלם מוצב ארצה מנשה אפרים הם בתוך י"ב דגלין וזה יוסף בעצמו מגיע השמימה אסתלק לאתר דדכורא מגיע שער השמים לעילא. גם י"ב נחלות של א"י למטה הוא לקבל י"ב שערים למעלה ברקיע והסלם הוא סוד קישור עולמות. ע"ד הדרש ראה כשיצא מבית מדרשו של שם ועבר שהסיטרא אחרא רודפת אחריו הוא עשו אבי אדום ומלאכו שהוא יצ"הר שטן מלאך המות ז"ש ויצא יעקב מבאר שבע אז מיד וילך חרנה שהוא חרון אף של מקום ויפגע במקום כמו שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו כן הוצרכה לסבב בה"מ בשיר של פגעי' בתופים כי הס"א רודפת אחריה ז"ש ויפגע במקום ויחלום והנההאדם כסלם שיש לו ב' צדדין כן לאדם ב' צדדין והשליבה מדבקת ב' צדדין כן תורה ומצות נקשרין ב' הצדדין וכן האדם גוף נפש מוצב ארצה וראשו מגיע השמימ' נשמה ורוח מזווג שני חלקים יחד ז"ש והנה מלאכי אלקים (תהלים קד) עושה מלאכיו רוחות כי הרוח מזווג שני הצדדין יחד. גם ראה והנה המקטריגין שנקראין מלאכי אלקים עולים למעלה ומסטין ואח"כ יורדין ליטול רשות וליטול נשמה גם מסטינים למטה והנה ה' נצב עליו לשומרו מן זבובי מות כי יצרו של אדם מתגבר ולולי הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו ז"ש (בסוכה) לע"ל יצ"הר נדמה לצדיקים כהר בוכים האיך יכולין לכבוש הר גבוה כזה פירשו הקדמונים בשביל זה בוכים הצדיקים שבלי ספק לא כבשוהו הם רק הקב"ה עזרנו ולא יהיה להם שכר זה ז"ש יעקב אכן יש ה' במקום הזה רואה אני שא"א לכבוש הס"א רק ע"י הקב"ה ואנכי לא ידעתי כי חשבתי כי בן אדם בעל בחירה והוא כובש ההר בעצמו שאלו ידעתי לא נתתי תנומה לעיני לא ישנתי שינת ארעי בעו"הז והייתי קובע עוד עתים לתורה ז"ש מה נורא המקום הזה על מלחמות יצ"הר שבקרבו ישים ארבו אין זה א"א לכבוש אותו כ"א ע"י בית אלקים משכהו לבית המדרש שהרי כל זמן שהייתי טמן שם לא נלחם עמי ועתה רואה אני שאם פגע בך מנוול זה משכהו לב"המ ועז"א (תהלים צא) עמו אנכי בצרה שהקב"ה מסייע לאדם (שם לה) מציל עני מחזק ממנו על יצ"הר אחלצהו מן צרות (מיכה ז) אויבי איש אנשי ביתו ואכבדהו ע"ש (איוב לו) לא יגרע מצדיק עיניו:
רש״ש
שם וח"א כלה וחמותה. הא דהקדים כלה לחמותה הוא משום לישנא דקרא בת קמה באמה כלה בחמותה (מיכה ז ו). והא דלא נקיט ג"כ בת ואמה הוא משום דשם הפסיק בינם בתיבת קמה. ונקיט לישנא דקרא בויקרא (יח יז):