אַֽל־תִּשְׂמְחִ֤י אֹיַ֙בְתִּי֙ לִ֔י כִּ֥י נָפַ֖לְתִּי קָ֑מְתִּי כִּֽי־אֵשֵׁ֣ב בַּחֹ֔שֶׁךְ יְהוָ֖ה א֥וֹר לִֽי׃ (ס)
אבן עזרא
רבתי, שרתי – מלעיל, להבדיל בין היו"ד הנוסף ובין יודי"ן סימן המדבר, כמו: "אויבתי לי" (מיכה ז ח), "אהבתי לדוש" (הושע י יא). ועמדה מלת "גנובתי יום" מלרע, בעבור השתנות הבי"ת:
רבנו בחיי
דגל מחנה דן צפונה. מן הידוע כי שבט דן קבלו שני עגלי זהב שעשה ירבעם, הוא שכתוב (מלכים א י״ב:כ״ט) את האחד נתן בבית אל ואת האחד נתן בדן, והיה ראוי להיותו בצפון לפי שמשם העושר יוצא לעולם, ודן החשיך כל העולם בע"ז, ואמר הכתוב (ישעיהו כ״ט:ט״ו) והיה במחשך מעשיהם, כי המזרח השמש יוצא משם, גם הדרום השמש הולך שם בגובה, לכך נקרא דרום שהוא דר רום, כלומר שדר ברומו של רוח, גם המערב כיון ששוקע שם הנה הוא מתהלך באותו רוח, אבל רוח צפון אין השמש זורחת שם לעולם כי לכך נקרא צפון שהשמש צפון משם וכלו חשך, והוא הרוח הראוי לשבט דן שהחשיך בע"ז את העולם, ולפיכך היה צריך כפרה שיכפר לו הקב"ה ושיאיר עליו, וכענין שכתוב (מיכה ז׳:ח׳) כי אשב בחושך ה' אור לי, ועמו מטה אשר ומטה נפתלי להאיר על חשכו, ממה שכתוב (דברים ל״ג:כ״ד) וטובל בשמן רגלו, שהשמן קרוי אור, וכתיב בנפתלי (שם) נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה', וכתיב בהם לאחרונה יסעו. ולפי הכתוב בשאר הדגלים היה לו לומר ורביעים יסעו, ואמר לאחרונה לרמוז על האבן הראשה העשירית הה"א האחרונה, ושלשתן נקראים מחנה דן, והיו דוגמת מחנה אוריאל דניאל רמאל משמאל השכינה, ושלשתן נקראים מחנה אוריאל, הוא שרמזו דוד המלך ע"ה בענין כפרת הקרבנות (תהילים קי״ח:כ״ז) אל ה' ויאר לנו, הרי אוריאל.
מגלה עמוקות
איתא בכנפי יונה קודם התפשטות ה' חסדים נקרא אברם אחר התפשטות ה' חסדים נקרא אברהם וא"כ בשעת חורבן הבית נסתלקו ה' חסדים לעילא וז"ס ירמ"יה סוד חכמ' הא' סוד כתף חמש עשרה קלעים לכתף שנסתלקה שכינה בבית שני בין כתפיו שהוא סוד י"ה שהם תרין מוחין והוא סוד יהי"ה בא"ת ב"ש צמצ"ם שכינתו בין שני בדי ארון וז"ש בין כתפיו שכן שהם (שיר ג) ששי' גבורים סביב לה מגבורי ישראל ע"ש והנה עתה שנסתלקו ה' חסדים אמר "אלי "בעת "רעתם "מה נסתלקה ה' כי אברהם הוא חסד. או אמר שהקב"ה השיב לו הלא לא עשיתי לך מאומה (איכה ד) כילה י"י את חמתו וגו' ויצת אש בציון שפך חמתו בעצים ובאבנים ז"ש (שם ג) חסדי י"י כי לא תמנו קשה תמו מבע"ל ונראה שאין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה ז"ש חסדי ד' כי לא תמנו שלא התחיל בנו (שם) כי לא כלו רחמיו ר"ל אין בעל הרחמים פוגע בנפשות וכה"א (שם א) טומאתה בשוליה שהטומאה בבגדים מתחלת (שם) לא זכרה אחריתה שלא חזר בו אזי אח"כ (שם) ותרד פלאים וכה"א (שם ה) נפלה עטרת ראשינו על ב"ה שחרב לא חזר בו אזי (שם) אוי נא לנו כי חטאנו אח"כ פוגע גם בנפשות מה לידידי הלא לך לא עשיתי כלום רק כיליתי חמתי בביתי והשיב אברהם פגעת גם בנפשות ז"ש בני היכן הם בעצמם ג"כ אינם כאן השיב הקב"ה בניך חטאו והגליתים לפי שלא חזרו בהם. מה לידידי הלא יסודי ציון וירושלים אתגניזו ומעולם לא שלטה בהם יד א"הע (מלכים א ט) והבית הזה יהיה עליון ממש שהוגבה למעלה ומעולם לא נגע בה יד (איכה ד) ולא חלו בה ידים (שם א) ממרום שלח אש וראיה מן חומת ירושלים שבכל יום נתבלעה כמ"ש (שם ב) חשב י"י להשחית חומת בת ציון נטה קו שבכל יום קו נטה על ירושלים וכמ"ש לרחל (ירמיה לא) ויש תקוה לאחריתך שהוא (יהושע ב) תקות חוט השני ז"ש מה לידידי הלא לא עשו כלום בהיכל רק שגבה לעילא ובית המקדש שלחטה הוא עומד למעלה בביתו וע"ז אמר יעקב כשראה ב"המק חרב (בראשית כח) מה נורא המקום הזה (תהלי' סח) נורא אלקים ממקדשיך אח"כ א' אין זה כלום כילה חמתו בעצים ובאבנים כי אם בית אלהים לא עשה לנו כלום רק בבית של אבנים ואח"כ אמר שגם בבי' אלקים לא עשה כלום שלא נגע בה יד גוים רק שנסתלק למעלה ז"ש וזה שער השמים (ירמיה ז) היכל י"י היכל י"י היכל י"י ג"פ ארץ ארץ ארץ (שם ב) שמעו דבר י"י לזה השיב אברהם הלא בני היכן הם. או יאמר מה לידידי מה עשיתי לך הלא גלות זה גור' הטיול בבית ג"ע שלמעל' כמ"ש יעקב וז"ה ר"ל ח"י גלו' שפזר הקב"ה את ישראל בין א"הע (שופטים ה) צדקת פרזונו עשה גורמ' שיבואו לג"ע שהוא שער השמים ז"ש מה לידידי להתרעם על זה החורבן שזה גורם שיזכו לשבת יחד בבית בג"ע. או בית ג' נקרא בית כי יעקב קראו בית ונחרבו שנים הראשונים הר שדה אמר מה עשיתי לידידי בביתי שהוא נקרא בית אל בית אלקי יעקב (בראשית ל) מתי אעשה גם אנכי לביתי אמר יעקב נגד בית ג' אגאל ביתי. או ע"ד הזוהר ר"פ פנחס בההוא סבא בעיין דבעי מר' אלעזר בית ראשון ובית שני אשכחן ובית ג' לא אשכחן והשיבשעדיין לא נבנית הבית שרצה הקב"ה לבנות בעצמו ב"ה ז"ש מה לידידי הלא בבית שאני בעצמי אבנה אותו שלא נתקיימה ולא היה ולא נברא עוד ותחלת מחשבתו היה על ביתי שעדיין לא ראה שום אדם: (תהלים לא) נשכחתי כמת מל"ב "מה "לידידי "בביתי שקולה מיתת צדיקים כחורבן (שמות יז) "מלחמה "ליי' "בעמלק שהראה הקב"ה לאברהם סוף הגאולה שנשבע בימינו לעשות נקמה בעמלק בביתי משי"ח ב"ן דוי"ד בי' שהוא מנין דל"ת (זכריה יא) פתח לבנון דל"תיך. או ע"ד המדרש (איכה א) כי רחק ממני מנחם בעובדא דההוא ערבי שאמר ליהודאי שרי תורך ושרי פדנך שנחרב ב"ה ואח"כ אמר ע"ש כי נולד משיח ז"ש (ישעיה י) והלבנון באדיר יפול וכתיב (שם יא) ויצא חוטר מגזע ישי ואית לן קראי סגיאין (תהלים ל) כי רגע באפו חיים ברצונו שבאותה רגע שהקב"ה כועס מיד חיים ברצונו וכה"א (דברים לב) מחצתי מיד ואני ארפא וכה"א (מיכה ז) כי נפלתי מיד קמתי תיכף לנפילה קימה וביום מר עצמו יהיה ששון ושמחה ליהודים לקיים קרא (תהלים כ) יענך י"י ביום צרה: