פרשנות מצטטת על מיכה ז:טו

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר וְגוֹ׳. אָמְרוֹ שְׁמַע יִשְׂרָאֵל פֵּרוּשׁ, תְּנוּ דַּעְתְּכֶם לְמַאֲמָר זֶה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם ״אַתָּה עוֹבֵר״, מָה רְצוֹנִי לוֹמַר לָכֶם בָּזֶה ״אַתָּה עוֹבֵר״, וְהַשְׂכִּילוּ כַּוָּנָתִי בְּמַאֲמָר זֶה מַה הוּא. וְהוּא עָלָיו הַשָּׁלוֹם נִתְכַּוֵּן לְהָעִירָם עַל מַה שֶׁאֵרַע אֵלָיו שֶׁהוּא אֵינוֹ עוֹבֵר, וְלָזֶה אָמַר אַתָּה לוֹמַר וְלֹא אֲנִי, וְהַטַּעַם כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (דברים רבה ג,יא) וְזֶה לְשׁוֹנָם: לִפְתֹּחַ לָהֶם פֶּתַח שֶׁיְּבַקְשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים, עַד כָּאן. וְחָשׁ שֶׁמָּא לֹא יָבִינוּ אֶת דְּבָרָיו וְהִקְדִּים לוֹמַר ״שְׁמַע״, פֵּרוּשׁ, הָבֵן. וְאָמְרוֹ הַיּוֹם נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהַהֶפְרֵשׁ שֶׁיֵּשׁ בֵּינָם לְבֵינוֹ שֶׁהֵם עוֹבְרִים וְהוּא אֵינוֹ עוֹבֵר הוּא דַּוְקָא הַיּוֹם, אֲבָל בִּזְמַן אַחֵר יַעֲבֹר גַּם הוּא, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר ח״ב קכ.) בְּפָסוּק ״כִּימֵי צֵאתְךָ״ וְגוֹ׳ כִּי לֶעָתִיד מֹשֶׁה יַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

ויהי מקץ כשיבא קץ הימין אזי יהיה שנתיים ימים ר"ל עד תום שנה תמימה יהיה ימים גאולתו והוא ע"ד (תהלים צ) שמחינו כימות עניתנו שנות ראינו רעה ר"ל או רעה שראינו שנות שמחנו כימות לע"ל לתרץ קושי' הלא אנחנו בגלות זמן רב ואם יבא משיח ואין לנו לסוף שית אלפי עלמא רק זמן קצר אבל יקיום (ישעיה נד) הרחיבי מקום אהלך כמו שיתפשט המקום כן יתארך הגלגל ויהי' יום א' כמו שנה ז"ש (שם סג) כי יום נקם בלבי שנת גאולי באה ר"ל יום א' יהיה שנה וכה"א (מיכה ז) כימי צאתך מארץ מצרים שנתן הקב"ה למרגלים (במדבר יד) יום לשנה כן אראנו נפלאות לע"ל שיהיה מיום א' שנה לכן אמר בכאן ויהי מקץ ולא אמר מסוף כי לשון קץ סוף הוא אבל רמז על לעיל. שבע פרות הטובות מסטרא דטוב שבע הרעות מסטרא דרע ובאו הרעים ולא נודע כי באו אל קרבנה ונתוספו נצוצות טהורות מן הקדושה והורידו לקליפה עד שבא יוסף והוציא (ירמיה טו) יקר מזולל וליקט כל הכסף ע"ס ניצוצות טהורות והעביר העם לערים וצוה למול המצרים ונגלה יוסף לפרעה שכל האוכל ירקב כי צריך להיות שפע אלקי צדיק בנימין אלהי ולא מז' כוכבי לכת כי יש הנהגה למעלה מן הטבע ז"ש ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם שע"י יבא השפע והמזון ולא ירקב.

במדבר, המון הנפלאות אשר נעשו לאבותינו בימי צאתם מארץ מצרים במדבר בישימון, ישוטטו עתה לפני הנביא ברוח קדשו, חוזה ברוחו כי הדרך אשר סלל ה' אז, שהוא הדרך הנסיי וההשגחיי, הכינו וגם שמרו לבני בניהם לעבור עליו שנית בעת הישועה האחרונה, כמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, אבל עוד יוסיף ה' לגלות את ידו החזקה ג"כ במסלה חדשה אשר לא דרך בה מעולם, והוא שינוסס נסים ויפליא פלאות אשר לא נבראו מימי קדם והנה יש הבדל בין מדבר ובין ערבה, שכמו שבארץ מושב נמצאו מקומות של גנות ופרדסים, כן במדבר נמצא מקום ערבה ושוחה והם מקומות שגדלים בהם קוצים ודרדרים ומקום זה נקרא ערבה. ויש הבדל בין פנו דרך ובין ישרו מסלה, כי פנו דרך הוא דרך הנמצא מכבר ומפנה מתוכו אבני מכשול, אבל ישרו מסלה הוא שמסולל ומגביה מסלה חדשה לא נמצאה מאז ויש הבדל בין ה' ובין אלהינו, כמו שבארתי בכ"מ כי שם ה' יקרא בו מצד שהוא בורא העולם ומחדשו ושם אלהינו הכינוי נו מורה על הדיבוק שיש לו עם ישראל וההשגחה הפרטית שמיחד עליהם להפליא פלאות ולעשות נוראות, עז"א, הנה במדבר ששם הלכו בני ישראל בצאתם מארץ מצרים, ושם נמצא כבר דרך ה' שדרך בה בנסים הקודמים, פנו את הדרך הזה מאבני מכשול, כי עתה יתחדש הדרך הזה והנסים האלה יתגלו שנית, אמנם בערבה שהוא פראי יותר מן המדבר, ושם לא הלכו בני ישראל, ושם צריך מסלה ע"י הרמה, כי א"א לעשות שם דרך פשוט מפני הקוצים, שם יעשו מסלה חדשה אשר לא היתה מעולם, ומסלה זאת תהיה לאלהינו המיוחד אלינו באהבתו הנפלאה לנו, והוא כי יוסיף נסים ואותות ומופתים לא נתגלו מעולם:

מה גאולה פלאים. דכתיב נפלאות בארץ חם נוראות על ים סוף וכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז' ט"ו) אף פרנסה פלאים דכתיב לעושה נפלאות גדולות לבדו (תהילים קל״ו:ד׳) וכתיב באותו מזמור נותן לחם לכל בשר: