פרשנות מצטטת על מיכה ז:כ

וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק חַיָּב אָדָם בִּכְבוֹד אָבִיו יוֹתֵר מִכְּבוֹד זְקֵנוֹ, לְפִיכָךְ תָּלָה בְּיִצְחָק וְלֹא בְּאַבְרָהָם, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ו:א'). וְאֵינֶנּוּ מַסְפִּיק, שֶׁהָרָאוּי לוֹמַר לֵאלֹהֵי אֲבוֹתָיו בְּלִי שֶׁיְּיַחֵד אָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק" (בראשית מ"ח:ט"ו), וּבִתְפִלָּתוֹ אָמַר "אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק" (בראשית ל"ב:י'), אוֹ יֹאמַר וַיִּזְבַּח זְבָחִים לַה', כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר בְּאַבְרָהָם (בראשית י"ב:ז') "וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לַה'", וּמָה צֹרֶךְ לְפָרֵשׁ בּוֹ יוֹתֵר. אֲבָל הַפָּסוּק הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ סוֹד, יְגַלּוּ לָנוּ אוֹתוֹ שָׁם בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה צ"ד:ה'), כִּי כַּאֲשֶׁר בָּא יַעֲקֹב לָרֶדֶת מִצְרַיִם רָאָה כִּי הַגָּלוּת יַתְחִיל בּוֹ וּבְזַרְעוֹ, וּפָחַד מִמֶּנּוּ, וְזָבַח זְבָחִים רַבִּים לְפַחַד אָבִיו יִצְחָק, שֶׁלֹּא תְּהֵא מִדַּת הַדִּין מְתוּחָה כְּנֶגְדּוֹ. וְעָשָׂה זֶה בִּבְאֵר שֶׁבַע שֶׁהוּא בֵּית תְּפִלָּה לַאֲבוֹתָיו, וּמִשָּׁם נָטַל רְשׁוּת בְּלֶכְתּוֹ לְחָרָן. וְאָמַר הַכָּתוּב "זְבָחִים", לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא הָיוּ עוֹלוֹת כַּאֲבוֹתָיו, כִּי אַבְרָהָם עוֹלוֹת הִקְרִיב, וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (זבחים קטז), לֹא הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ שְׁלָמִים, עוֹלוֹת הִקְרִיבוּ, וּבְנֹחַ כָּתוּב מְפֹרָשׁ (בראשית ח':כ') "וַיַּעַל עוֹלוֹת בַּמִּזְבֵּחַ", אֲבָל יַעֲקֹב מִפְּנֵי פַּחַד ה' הִקְרִיב שְׁלָמִים, לְהַשְׁלִים אֵלָיו כָּל הַמִּדּוֹת, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ (תורת כהנים ויקרא טז א) שְׁלָמִים – שֶׁמְּטִילִין שָׁלוֹם בָּעוֹלָם. וְהִנֵּה הָיְתָה תְּחִלַּת כַּוָּנָתוֹ בְּמִדַּת הַגְּבוּרָה, שֶׁהִיא הַקְּרוֹבָה אֵלָיו, וְזֶהוּ הַטַּעַם שֶׁהִזְכִּירוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה צ"ד:ה') שֶׁחַיָּב אָדָם בִּכְבוֹד אָבִיו יוֹתֵר מִכְּבוֹד זְקֵנוֹ, וְהוּא הַטַּעַם שֶׁאָמְרוּ שָׁם בְּלָשׁוֹן אַחֵר, בַּתְּחִלָּה שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם הַתַּלְמִיד וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֲלִין בִּכְבוֹד הָרַב. וְרָאִיתִי בְּמִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה (ספר הבהיר קלה) בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, "וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק" (בראשית ל"א:נ"ג), וְכִי יֵשׁ אָדָם שֶׁנִּשְׁבַּע כָּךְ בֶּאֱמוּנַת פַּחַד אָבִיו, אֶלָּא עֲדַיִן לֹא נִתַּן לְיַעֲקֹב כֹּחַ וְנִשְׁבַּע בַּכֹּחַ שֶׁנִּתַּן לְאָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק", וּמַאי נִיהוּ, הוּא דִּכְתִיב בֵּהּ (מלכים א יח לח) "וַתִּפֹּל אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה", וּכְתִיב (דברים ד כד) "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא" וְגוֹ', עַד כָּאן בַּמִּדְרָשׁ. וּמִדִּבְרֵיהֶם נִלְמוֹד שֶׁמִּפְּנֵי כֵן לֹא אָמַר וַיִּזְבַּח זְבָחִים לַה', לְפִי שֶׁעַתָּה כְּבָר זָכָה יַעֲקֹב בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז כ) "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם", וְהֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ עַתָּה, וְהִנֵּה בִּזְכוּת הַקָּרְבָּנוֹת נִרְאָה אֵלָיו אֱלֹהֵי יִצְחָק אָבִיו בְּמַרְאוֹת הַלַּיְלָה בְּמִדַּת הַדִּין רָפָה, זֶהוּ שֶׁאָמַר "אֱלֹהִים בְּמַרְאוֹת הַלַּיְלָה", וְהוּא מָה שֶׁאָמַר "אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ", כִּי הוּא הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר אָמַר לוֹ בְּחָרָן "אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה" (בראשית ל"א:י"ג), וְהוּא אֱלֹהֵי אָבִיךָ, הוּא הַשֵּׁם וְהִיא הַמִּדָּה. וְהִבְטִיחוֹ שֶׁלֹּא יִירָא בְּמִצְרַיִם כִּי יִזְכֶּה בְּדִינוֹ וְיִגָּאֵל אַחַר הָעִנּוּי, וְזֶהוּ טַעַם "וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה". וְכָתַב הָרַב בְּפֶרֶק כז בַּחֵלֶק הָרִאשׁוֹן בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים, כִּי תַּרְגּוּם "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" – "אֲנָא אֵיחוֹת עִמָּךְ וַאֲנָא אַסְּקִנָּךְ", וְנִפְלָא הָרַב בָּזֶה עַל דַּעַת אוּנְקְלוֹס, וְאָמַר כִּי אוּנְקְלוֹס שָׂם כָּל מְאֹדוֹ לְהַרְחִיק הַגַּשְׁמוּת בְּכָל סִפּוּר אֲשֶׁר בַּתּוֹרָה, וְכָל אֲשֶׁר יִמְצָא מֵאֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת הַמּוֹרִים עַל מִין מִמִּינֵי הַתְּנוּעָה יָשִׂים עִנְיַן הַתְּנוּעָה לְכָבוֹד נִבְרָא אוֹ לִשְׁמִירָה מֵהָאֵל, וּמְתַרְגֵּם "וַיֵּרֶד ה'" (שמות יט כ) "וְאִתְגְּלִי ה'", "אֵרְדָה נָא וְאֶרְאֶה" (בראשית י"ח:כ"א) "אֶתְגְּלֵי כְעַן וְאֶחְזֵי", וְאִם כֵּן לָמָּה תִּרְגֵּם כָּאן "אֲנָא אֵיחוֹת". וּפֵרֵשׁ הָרַב כִּי בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה", לֹא הָיָה קָשֶׁה לְאוּנְקְלוֹס לְסַפֵּר הַמַּאֲמָר כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר בְּמַרְאוֹת הַלַּיְלָה, כִּי הוּא סִפּוּר אֲמִירָה לֹא סִפּוּר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, כִּי יֵשׁ הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל בֵּין מָה שֶׁיֵּאָמֵר בַּחֲלוֹם אוֹ בְּמַרְאֶה הַלַּיְלָה וּבֵין מָה שֶׁיֵּאָמֵר בַּמַּחֲזֶה וּבַמַּרְאָה, וּבֵין מָה שֶׁיֵּאָמֵר בְּדָבָר מֻחְלָט "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר" אוֹ "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי לֵאמֹר", אֵלּוּ דְּבָרָיו. וְכֵן אָמַר (הרמב"ם במו"נ א מז) שֶׁהִרְחִיק אוּנְקְלוֹס הַשְּׁמִיעָה בְּכָל מָקוֹם, וְיָשִׂים פֵּרוּשָׁהּ הַגָּעַת הַדָּבָר הַהוּא לַבּוֹרֵא אוֹ קִבּוּל תְּפִלָּה, וִיתַרְגֵּם "שְׁמִיעַ קֳדָם ה'" (תרגום אונקלוס על בראשית כ"ט:ל"ג), וְ"קַבָּלָא אֲקַבֵּל קְבִילְתֵהּ" (שמות כב כב), וְאִם כֵּן הַדָּבָר כְּדִבְרֵי הָרַב, לָמָּה יִבְרַח אוּנְקְלוֹס מִן הַתְּנוּעָה וְיַרְחִיק הַשְּׁמִיעָה גַּם כֵּן מִיִּרְאָתוֹ שֶׁתּוֹרֶה עַל גַּשְׁמוּת, וְלֹא יִבְרַח מִן הָאֲמִירָה וְהַדִּבּוּר וְלֹא מִן הַקְּרִיאָה בְּשׁוּם מָקוֹם, בֵּין בַּחֲלוֹם בֵּין בַּמַּרְאָה בֵּין בְּמַאֲמָר מֻחְלָט, כִּי בְּכֻלָּם יְתַרְגֵּם "וַאֲמַר ה'" "וּמַלֵּל ה'" "וּקְרָא ה' לְמֹשֶׁה", וְהִיא גַּם הִיא תּוֹרֶה עַל גַּשְׁמוּת, וְהָיָה לוֹ לְתַרְגֵּם "וְיִתְאֲמַר מִן קֳדָם ה'" אוֹ "וַאֲמַר יְקָרָא דַּה'" אוֹ "וְיִתְרְעֵי ה'" כְּפִי הָרָאוּי בָּעִנְיָן, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ הָרַב בַּדִּבּוּר וּבָאֲמִירָה (מו"נ א סד), וְלָמָּה יַרְחִיק בַּשְּׁמִיעָה וְלֹא יַרְחִיק הָרְאִיָּה, שֶׁתִּרְגֵּם אוֹתָהּ "וַחֲזָא ה'". וַאֲשֶׁר אָמַר הָרַב (שם מז) כִּי יוֹרֶה עַל עִנְיַן הַשָּׂגַת שֵׂכֶל כַּאֲשֶׁר יוֹרֶה עַל הַשָּׂגַת הָעַיִן, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא זֶה בַּשְּׁמִיעָה, כִּי הִיא תֵּאָמֵר עַל הַהַשָּׂגָה בַּשֵּׂכֶל וּבָרָצוֹן בְּרוֹב מְקוֹמוֹת, כְּגוֹן "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי" (בראשית ט"ז:ב'), "שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי" (תהלים כח ב), "גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ" (ישעיהו א טו), "הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב" (שמואל א טו כב), "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כח א), וְכֵן "לֵב שׁוֹמֵעַ" (מלכים א ג ט), וְכֵן רֻבָּם. וְהִנֵּה אוּנְקְלוֹס לֹא הָיָה לוֹ לִירֹא מִן הַשְּׁמִיעָה, שֶׁלֹּא תּוֹרֶה רַק עַל קַבָּלַת הַדָּבָר וְהָרָצוֹן בּוֹ, וְלֹא בָּרַח מִן הָרְאִיָּה בְּשׁוּם מָקוֹם, אֲבָל תִּרְגֵּם אוֹתָהּ כִּפְשׁוּטָהּ בְּכָל מָקוֹם, שֶׁהַדָּבָר מֻשָּׂג בִּרְאִיָּה בִּלְבַד, אֲבָל כַּאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מֻשָּׂג בִּרְאִיָּה בִּלְבַד וְהוּא צָרִיךְ הַשְׁגָּחָה וְהִתְבּוֹנְנוּת, יְתַרְגֵּם כְּפִי הָרָאוּי בּוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַר "כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי" (בראשית כ"ט:ל"ב), "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי" (שמות ג ז) "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם ב כה), שֶׁאֵין הָרְאִיָּה בָּהֶם שֶׁיִּרְאֶה אֶת גּוּפָם אֲבָל שֶׁיַּשְׁגִּיחַ בְּעִנְיָנָם וְיֵדַע אוֹתוֹ. וְזֶה דַּרְכּוֹ בְּכָל הַתּוֹרָה, לֹא כַּטַּעַם שֶׁעָלָה בְּדַעַת הָרַב וְנִשְׁתַּבֵּשׁ בְּיָדוֹ, וְהַשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת הָאֲחֵרִים שֶׁתִּרְגֵּם אוֹתָם (לעיל ו יב כט לא) "וַחֲזָא אֵלָיו" וְלֹא הִשְׁלִים אוֹתוֹ. וּבִלְשׁוֹן הַעֲבָרָה כִּנָּה אוּנְקְלוֹס וְתִרְגֵּם "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו" (שמות לד ו) "וְאַעְבַּר ה' שְׁכִינְתֵּהּ עַל אַפּוֹהִי", שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר הָעוֹבֵר נִבְרָא לְדַעְתּוֹ, וְלֹא יַזְכִּיר לְשׁוֹן תְּנוּעָה בַּבּוֹרֵא כְּפִי מַה שֶׁהִזְכִּיר הָרַב, וְאִם כֵּן אֵיךְ תִּרְגֵּם "ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ" (דברים לא ג) "ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא עָבַר קֳדָמָךְ", וְהִנֵּה זֶה מִין תְּנוּעָה בְּסִפּוּר מַעֲשֶׂה, וְלֹא יָרֵא מִמֶּנּוּ אוּנְקְלוֹס. וְכֵן בַּפָּסוּק "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה" (שמות יד לא), תִּרְגֵּם בּוֹ "וַחֲזָא יִשְׂרָאֵל יָת גְּבוּרַת יְדָא רַבְּתָא", נוֹפֵל בּוֹ הַגְּבוּרָה מִפְּנֵי לָשׁוֹן "אֲשֶׁר עָשָׂה", וְהִשְׁאִיר בּוֹ "יְדָא רַבְּתָא" וְלֹא הָיָה יָרֵא וּמִתְפַּחֵד מִן הַיָּד וְלֹא יְכַנֶּה אוֹתָהּ כְּלָל. וְכֵן נָהַג בְּתַרְגּוּם "כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" (שם לא יח) "בְּאֶצְבְּעָא דַּה'". וּמָה שֶׁתֵּרֵץ בּוֹ הָרַב (במו"נ א סה), כִּי יָשִׂים אוּנְקְלוֹס הָאֶצְבַּע כְּלִי נִבְרָא אֲשֶׁר פִּתַּח הַלּוּחוֹת בְּחֵפֶץ הַבּוֹרֵא, אֵינֶנּוּ אֱמֶת, כִּי הִנֵּה "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ" (דברים לג ב) "כְּתָב יַמִּינֵהּ" וְלֹא פָּחַד מִן הַיָּמִין הַכּוֹתֶבֶת שֶׁתּוֹרֶה עַל גַּשְׁמוּת, וְכֵן מִן הָאֶצְבַּע, וְעוֹד תִּרְגֵּם (שמות טו יב) "אֲרֵימְתְּ יַמִּינָךְ", וְאָמַר (שם פסוק ו) "יַמִּינָךְ ה' תְּבַרַת שָׂנְאָה", וְתִרְגֵּם "יָדְךָ הַחֲזָקָה" (דברים ג כד) "יָת יְדָךְ תַּקִּיפָא", וְאָמַר (שם ד לד) "בִּידָא תַּקִּיפָא וּבְאֶדְרָעָא מְרָמְמָא", וְכֵן "וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי" (שם לב מא), "וְתִתַּקַּף בְּדִינָא יְדִי" וְכֵן תִּרְגֵּם (שם יא יב) "תְּדִירָא עֵינֵי ה' אֱלָהָךְ בַּהּ מֵרֵישָׁא דְּשַׁתָּא". וְהִנֵּה בְּיַעֲקֹב כָּתוּב בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה" וְגוֹ' (בראשית כ"ח:י"ב), וּפָחַד אוּנְקְלוֹס מִמֶּנּוּ וְתִרְגֵּם "וְהָא יְקָרָא דַּה' מְעַתַּד עִלָּוֹהִי", וְלֹא תִּרְגֵּם וְהָא ה' בַּעֲבוּר שֶׁהוּא בַּחֲלוֹם, וְתִרְגֵּם "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ" (שם טו) "וְהָא מֵימְרִי בְּסַעֲדָךְ", וְלֹא אָמַר וְהָא אֲנָא עִמָּךְ, כְּמוֹ שֶׁתִּרְגֵּם "אֲנָא אֵחוֹת עִמָּךְ" וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא סִפּוּר דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בַּחֲלוֹם כָּמוֹהוּ בְּשָׁוֶה. וְתִרְגֵּם "וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ" (שמות ד יב) "וַאֲנָא אֱהֵי עִם פֻּמָּךְ", וְאָמַר בְּ"וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת" (שם ג יב) "אֲרֵי יְהֵא מֵימְרִי עִמָּךְ". וְעוֹד נִזְהַר אוּנְקְלוֹס בַּחֲלוֹמוֹת וְתִרְגֵּם "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה" (בראשית כ':ג') "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן בַּחֲלוֹם" (בראשית ל"א:כ"ד) "וַאֲתָא מֵימַר מִן קֳדָם ה'", וְאִם תֹּאמַר שֶׁחָשַׁשׁ שֶׁלֹּא תְּהֵא הַבִּיאָה קוֹדֶמֶת לַחֲלוֹם, וְיַחְשֹׁב בָּהּ שֶׁהִיא מַמָּשׁ, הִנֵּה בִּשְׁלֹמֹה כָּתוּב (מלכים א ג ה) "בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה" וְתִרְגֵּם אוֹתוֹ יוֹנָתָן "אִתְגְּלִי ה' לִשְׁלֹמֹה", וְאִם הַדָּבָר נֶאֱמַר בַּחֲלוֹם יְסַפְּרוּ אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר בַּחֲלוֹם הַהוּא, וְאַל יִקְשֶׁה עֲלֵיהֶם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַאֲמָר יוֹרֶה עַל הַגַּשְׁמוּת, כִּי הֱיוֹתוֹ בַּחֲלוֹם יְתָרֵץ לָהֶם שֶׁאֵינוֹ מַמָּשׁ, גַּם כֵּן הַדָּבָר שֶׁיֹּאמַר כִּי הוּא נִרְאָה בַּחֲלוֹם רָאוּי שֶׁיְּסַפְּרוּ אוֹתוֹ בַּאֲשֶׁר הוּא, כִּי מָה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ שֶׁהוּא בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה יְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ מַמָּשׁ, אֲבָל הוּא חֲלוֹם שֶׁנִּדְמֶה לוֹ מִמֶּנּוּ כֵּן. וְאַל תַּחְשֹׁב שֶׁהָיָה זֶה לְיוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יֵאָמֵר בַּאֲרָמִית לְשׁוֹן רְאִיָּה בַּחֲלוֹמוֹת, כִּי "וָאֵרֶא בַּחֲלוֹמִי" (בראשית מ"א:כ"ב) מְתֻרְגָּם "וַחֲזֵית", וּבִנְבוּכַדְנֶצַּר "חָזֵה הֲוֵית" (דניאל ב לא) וְכֵן תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס "לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל ה'" (שמות טז ח) "אֱלָהֵין עַל מֵימְרָא דַּה'", וְאֵין כָּאן יִרְאָה וָפַחַד מִן הַגַּשְׁמוּת, וְכֵן "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה" (במדבר כא ה) "וְאִתְרָעַם עַמָּא עַל מֵימְרָא דַּה'", וְכֵן "בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" (בראשית ט':י"ב), "בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה" (שם טז) "בֵּין מֵימְרִי" וּ"מֵימְרָא דַּה'" וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הַרְבֵּה, וְכֵן תִּרְגֵּם "יִצֶף ה'" (שם לא מט) "יִסַךְ מֵימְרָא דַּה'", "אֱלֹהִים עֵד" (שם לא נ) "מֵימְרָא דַּה' סָהֵד", וְאֵין לוֹ בָּהֶן יִרְאַת הַגַּשְׁמוּת, וְגַם אֵין לְ"מֵימְרָא" עִנְיָן בְּכָאן, שֶׁיֹּאמַר בּוֹ שֶׁיִּצְפֶּה וְיָעִיד, וְכֵן "הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים" (שם כא כג), "קַיֵּם לִי בְּמֵימְרָא דַּה'", וְאֵין הַנִּשְׁבָּעִים מַזְכִּירִין אֲנִי נִשְׁבָּע בְּמַאֲמַר אֱלֹהִים, וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ רַבִּים לְאוּנְקְלוֹס, וְסוֹדָם יָדוּעַ לַמַּשְׂכִּילִים. וְכֵן בִּלְשׁוֹן עֲמִידָה אָמַר הָרַב (במו"נ א כז) שֶׁשָּׂם יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל כַּוָּנָתוֹ לְפָרֵשׁ בּוֹ קִיּוּם, וּלְכָךְ תִּרְגֵּם "וְעָמְדוּ רַגְלָיו" (זכריה יד ד) "וְיִתְגְּלֵי בִּגְבוּרְתֵיהּ", וְכֵן תִּרְגֵּם כָּל דְּבַר עֵסֶק וּתְנוּעָה "גְּבוּרְתָא". וְהִנֵּה אוּנְקְלוֹס לֹא יִתְיָרֵא מִלְּשׁוֹן עֲמִידָה, וְתִרְגֵּם "הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר" (שמות יז ו) "הָא אֲנָא קָאֵם קֳדָמָךְ תַּמָּן עַל טִנָּרָא". וּמָה שֶׁאָמַר הָרַב (שם) כִּי אוּנְקְלוֹס יָשִׂים עִנְיַן הַתְּנוּעָה גִּלּוּי הַשְּׁכִינָה וְהֵרָאוֹת כָּבוֹד נִבְרָא, הִנֵּה אוּנְקְלוֹס מִן הַכָּבוֹד יִבְרַח מִלָּתֵת בּוֹ כַּלְּשׁוֹנוֹת הָאֵלֶּה, וִיתַרְגֵּם "וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעֵדָה" (במדבר טז יט) "וְאִתְגְּלֵי יְקָרָא דַּה'" כְּמוֹ שֶׁיֹּאמַר "וְאִתְגְּלֵי ה'" (שמות יט כ), וְלֹא יְתַרְגֵּם וְאִתְחֲזִי יְקָרָא דַּה', וְכֵן יְתַרְגֵּם בַּמַּלְאָכִים (שם ג ב) "וְאִתְגְּלִי", וְאִם יְדַבֵּר אוּנְקְלוֹס בַּמַּלְאָכִים וּבְכָבוֹד נִבְרָא בְּעִנְיְנֵי הַגַּשְׁמוּת כְּמוֹ שֶׁאָמַר הָרַב (במו"נ א כו), הָיָה רָאוּי שֶׁלֹּא יִתְיָרֵא מִן הָרְאִיָּה שֶׁיִּרְאֶה הָאָדָם, וִיתַרְגֵּם בָּהֶם וְאִתְחֲזִי, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה "כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים" (בראשית ל"ב:ל"א), "אֲרֵי חֲזֵיתִי מַלְאֲכָא דַּה'", וְחָס וְשָׁלוֹם שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר הַנִּקְרָא שְׁכִינָה אוֹ כָּבוֹד נִבְרָא חוּץ מֵהַשֵּׁם הַנִּכְבָּד יִתְבָּרַךְ כַּאֲשֶׁר חָשַׁב הָרַב כָּאן וּבִפְרָקִים רַבִּים מִסִּפְרוֹ, וְהוּא תִּרְגֵּם "אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים" (שמות לג טו) "אִם לֵית שְׁכִינָתְךָ מְהַלְּכָא בֵּינַנָא", וּמֹשֶׁה לֹא יַחְפֹּץ בְּלֶכֶת עִמּוֹ כָּבוֹד נִבְרָא חוּץ מֵהַשֵּׁם הַנִּכְבָּד יִתְבָּרַךְ, שֶׁכְּבָר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ" (שם לב לד), וְלֹא הָיָה מִתְרַצֶּה בְּכָךְ, אֲבָל הָיָה מְבַקֵּשׁ שֶׁיֵּלֵךְ עִמּוֹ הָאֵל בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ (שם לג יד), וְכֵן אַחַר שֶׁשָּׁמַע הַשֵּׁם בְּקוֹלוֹ וְאָמַר לוֹ "גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה" (שם יז), אָמַר מֹשֶׁה "יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ" (שם לד ט) "תְּהָךְ כְּעַן שְׁכִינְתָּא דַּה' בֵּינַנָא", וְכֵן תִּרְגֵּם "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי" (שם לג כ) "לָא תִכּוֹל לְמִחְזֵי אַפֵּי שְׁכִינְתִי אֲרֵי לָא יִחְזֵינַנִי אִינָשָׁא". וְאָמַר יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל (יחזקאל ג יב) "בְּרִיךְ יְקָרָא דַּה' מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ", וְאִם הַכָּבוֹד הַזֶּה יִרְצֶה בּוֹ הַכָּתוּב עֶצֶם הַבּוֹרֵא וַאֲמִתּוֹ, וְיִהְיֶה כְּמוֹ "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" (שמות לג יח) שֶׁפֵּרֵשׁ בּוֹ הָרַב כֵּן (מו"נ א נג סג), הִנֵּה הִזְכִּיר בּוֹ "אֲתַר" וּ"בֵית שְׁכִינְתֵּהּ", וְאִם יֹאמַר שֶׁהוּא כָּבוֹד נִבְרָא כְּדַעְתּוֹ שֶׁל הָרַב בַּפָּסוּק "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ לה) וְזוּלָתוֹ, אֵיךְ יִקְבְּעוּ בּוֹ "בָּרוּךְ", וְהַמְּבָרֵךְ וְהַמִּתְפַּלֵּל לְכָבוֹד נִבְרָא כְּעוֹבֵד אֱלִילִים. וּבְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ דְּבָרִים רַבִּים יוֹרוּ עַל שֵׁם הַשְּׁכִינָה שֶׁהוּא הָאֵל יִתְבָּרַךְ. אֲבָל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה לְאוּנְקְלוֹס וְיוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל דְּבָרִים יְדוּעִים בַּקַּבָּלָה, וְסוֹדָם לַיֹּדְעִים חֵן, וּבְמַעֲמַד הַר סִינַי יְתַרְגֵּם אוּנְקְלוֹס כָּל מִלַּת אֱלֹהִים הַנִּזְכָּר בַּפָּרָשָׁה "יְקָרָא" אוֹ "מֵימְרָא דַּה'", וְכַאֲשֶׁר תַּזְכִּיר הַפָּרָשָׁה הַשֵּׁם הַמְּיֻחָד לֹא יֹאמַר כֵּן, וְהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה וּבְחָכְמָה מִמֶּנּוּ. וְעוֹד אַזְכִּיר זֶה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (שמות כ יט). וּמָה שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (שם כ א) "וּמַלֵּיל ה'", טַעְמוֹ בָּזֶה מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם" (דברים ה ד יט), וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. אֲבָל מָה שֶׁאָמַר כָּאן "אֲנָא אֵחוֹת עִמָּךְ" רָצָה לִרְמֹז בּוֹ מָה שֶׁאָמְרוּ (מכילתא שירה ג), גָּלוּ לְמִצְרַיִם שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה", גָּלוּ לְעֵילָם שְׁכִינָה עִמָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו מט לח) "וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם". וְהִנֵּה הָאֲמִירָה וְהַיְּרִידָה שָׁוִים כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְתַרְגֵּם אֶלָּא כֵּן בְּשׁוּם פָּנִים כַּאֲשֶׁר רָמַזְתִּי (ריש פסקא זו). אֲבָל שָׁם בְּיַעֲקֹב לֹא יִתָּכֵן לְתַרְגֵּם וְהָא אֲנָא עִמָּךְ, בַּעֲבוּר כִּי שָׁם כָּתוּב "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו" (בראשית כ"ח:י"ג), וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וּמִפְּנֵי שֶׁמָּצָא אוּנְקְלוֹס שֶׁאֵינוֹ כִּפְשׁוּטוֹ מַמָּשׁ, בָּרַח מִמֶּנּוּ וַעֲשָׂאוֹ עִנְיַן עֵזֶר בִּלְבַד, וְאָמַר "מֵימְרִי בְּסַעֲדָךְ" וְלֹא אָמַר מֵימְרִי עִמָּךְ כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּמֹשֶׁה (שמות ג יב). וְהָאֵל יַרְאֵנוּ מִתּוֹרָתוֹ נִפְלָאוֹת:

ותדע כי אלו שלשה דברים, שהם התורה והעבודה וגמילת חסדים, כמו שהיו אלו ג' דברים ג' עמודי עולם, נתנו לג' אבות, שהם אברהם יצחק ויעקב, שהם גם כן יסודות ואבות העולם. ולכך ראוי שיהיה להם אלו ג' דברים, שהם יסודות ועמודים לעולם. וזה כי תמצא גמילת חסדים שהיה מדת אברהם, כמו שמבואר בכתוב שהיה זריז בכל גמילת חסדים, דהיינו קבלת אורחים. וכן ממה שהכתוב אומר (בראשית כא, לג) "ויטע אשל בבאר שבע", ודרשו ז"ל (סוטה י.) פונדק או פרדס, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. וכתיב (ר' מיכה ז, כ) "תתן אמת ליעקב ולאברהם חסד", ודבר זה מבואר, ואין להאריך כלל. יצחק זכה במדת העבודה, שהרי הקריב עצמו על גבי מזבח (בראשית כב, ט). ובמדרש (ויק"ר ב, יא), אותו היום שהעלה אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח, תקן הקב"ה שני כבשים, אחד בשחרית ואחד בין הערבים, שנאמר (שמות כט, לט) "את הכבש האחד וגו'", וכל כך למה, בשעה שישראל מקריבין תמידים על המזבח, וקוראין את המקרא הזה (ויקרא א, יא) "צפונה לפני ה'", זוכר עקידת יצחק בן אברהם. מעיד אני עלי שמים וארץ, בין גוי ובין ישראל, ובין אשה עבד ושפחה, קורא את המקרא הזה "צפונה לפני ה'", זוכר [הקב"ה] עקידת יצחק, עד כאן. הרי כי בשביל העקידה היה העבודה אל השם יתברך, מפני כי יצחק הקריב עצמו אל השם יתברך, ולפיכך עיקר העבודה היה ליצחק שהקריב עצמו. והוא הסוד שלא נאמר "צפונה" אלא בפרשת "ואם מן הצאן קרבנו" בפרשת ויקרא (ויקרא א, י), ואף כי העולה מן הבקר שפרשה ראשונה מדברת ממנו (ויקרא א, ג-ט) גם כן צריכה צפון, וכמו שדרשו (זבחים מח.) מן וי"ו של "ואם מן הצאן", מכל מקום לא נזכר "צפון" אלא אצל הצאן. מפני כי קרבן של יצחק היה איל, וראוי אליו צפון, והוא ידוע למבינים, כי משם היה העקידה. יעקב היה לו מדת התורה, כמו שאמר (בראשית כה, כז) "יעקב איש תם יושב אוהלים". וכמו שרמזו חכמינו ז"ל במדרש "עם לבן גרתי ואחר עד עתה" (בראשית לב, ד), אף על פי כן תרי"ג מצות שמרתי, הרי לך כי יעקב היה לו מדת התורה. ואל יקשה לך, הרי אברהם היה שומר התורה, דהא כתיב בפירוש אצלו (בראשית כו, ה) "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי", ודרשו רז"ל* (יומא כח:) קיים אברהם אפילו עירוב תבשילין. חלוק יש, כי אברהם שימר* התורה במעשה, אבל למוד התורה היה ליעקב בפרט, כי אצלו נאמר "יושב אוהלים", שזה נאמר על הלומד בה. ועוד, אף כי אברהם שמר התורה, לא מצינו כי בזכותו נתנה תורה לישראל. אבל בזכות יעקב נתנה תורה לישראל, שנאמר (תהלים עח, ה) "ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל", בשביל יעקב ובשביל ישראל נתנה תורה. גם תבין זה ממה שנאמר (מיכה ז, כ) "תתן אמת ליעקב ולאברהם חסד", וכתיב (מלאכי ב, ו) "תורת אמת היתה בפיהו", הרי כי ליעקב נתנה התורה בפרט, כי היא תורת אמת. וכל הדברים נתבארו במקום אחר. ובמכילתא "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" (שמות יט, ג), "לבית יעקב" בזכות יעקב, "ותגיד לבני ישראל" בזכות ישראל, עד כאן. הרי לך בזכות יעקב נתנה תורה לישראל. ובמדרש (ילקו"ש ברכה תתקנ"א) "תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" (דברים לג, ד), כל העוסק בתורה זוכה לנחלת יעקב, שנאמר "מורשה קהילת יעקב". ונאמר (ישעיה נח, יד) "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך". אם כן בזכות יעקב נתנה התורה לישראל. וכל הדברים האלו יש לך להבין ממה שאמר (שמות יט, א) "בחדש השלישי לצאת בני ישראל ממצרים", וכדדריש ההוא גלילאה (שבת פח.) בריך רחמנא דיהב לן אוריין תליתאי, על יד תלתאי, לעם תלתאי, ביומא תלתאי, בירח תלתאי. ומפני שהתורה תלתאי, נתנה בזכותו של יעקב, שהוא היה שלישי לאבות. וכמו כן נתנה התורה בחודש שלישי.

או יאמר וישלח יעקב מלאכים אלו שילכו לפניו (שם פה) צדק לפניו יהלך בשעת מיתה שכתוב למעלה מזה ויעקב הלך לדרכו שהוא על כל א' מישראל שנקראת הנשמה בזוהר ע"ש יעקב כי (שם כד) מבקשי פניך יעקב סלה דיוקנא תחת כסא הכבוד לכן נקרא יעקב כסא הכבוד כמ"ש בזוהר פ' וירא ע"פ (שמואל א ב) כסא כבוד ינחילם זה יעקב וכן הכתו' או' ויצא יעקב מבא' שבע על שבע ברכאין שבירך הקב"ה לנשמה כמ"ש בזוהר ע"פ (בראשית יב) לך לך מארצך וילך חרנה לזה העולם ודרך ג' עולמות הולכת הנשמה בי"ע לכן אמר ג"פ במקו' ובזה העול' היא סלם מוצב ארצה ועיקר שרשה למעלה כמ"ש בזוהר ע"פ (קהלת ב) החכם עיניו בראשו שהוא למעלה ומכל מצוה נברא מלאך ז"ש מלאכי אלקים עולים ויורדים בו כי מן עבירה נברא קטיגור ז"ש ויעקב הלך לדרכו כדרך כל הארץ אזי ויפגעו בו ב' סטרין אלין מלאכי אלהים מכל מצוה מליץ יושר ומן עבירה קיטרוג ז"ש וישלח יעקב בזה העולם שלוחיןמלאכים ממש הן הן שלוחיו הן הן עדיו לקבל ס"א ארצה שעיר שדה אדום. והכין עצמו לשלשה דברים שיהיה שלם בממונו בגופו ובתורתו לקבל ג' גוליירין בישין דיליה דתחות עשו הן הן ג' מחנות שחלק יעקב. וז"ש הצילני נא מיד אחי עתה בזה העולם וכל מה שאני עושה עתה בזה העולם הצילני ג"כ מיד עשו ר"ל גוליירין דיליה הממונים על יציאת הנפש הן ג' כתות של מלאכי חבלה הנרמזין (תהלים קטז) א"פפוני ח"בלי מ"ות "אף "חמה "משחית ואנו מתפללין מארבעתן והוא רחום עון משחית אף חמה הם בגי' אלף ח"י ז"ש הצילני נא מיד אח"י נרמזו ד' כוחות הטומאה שאמר עליהם יעקב מ"ה נור"א המקו"ם הז"ה אבל יעקב השיב לעשו יעבור נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאט"י רמז על יחוד תרין שמהן מדת יום מדת לילה שהוא בגי' אלף י"ט ז"ש לאט"י כי זה חלקו מכל עמלו לקשר מדת יום בלילה מדת לילה ביום לרגל המלאכה (איוב ה) כי אדם לעמל זה יולד (משלי יו) כל פעל י"י למענהו מלשון עדו"ת ולרגל הילדים הן תרין כרובים מלעילא (דברים יט) ע"פ שנים עדים אלו יקום דבר אין דבר אלא עולם כד"א (תהלים לג) בדבר ה' שמים נעשו. מזמור (שם קכד) שיר המעלות לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל סבא על לבן שאמר לולי אלקי אבי אלקי אברהם (שם) לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם על עשו אדם רע נגד לבן אמר (שם) אזי חיים בלעונו לפי שלבן הלך ונעשה מלך ראשון באדום בלע בן בעור שהוא גלגולו של לבן ושם עירו דין הבה נתחכמה ז"ש אזי חיים בלעונו על שם בלע בחרות אפם בנו כשרדף אחר יעקב שאמר לו הקב"ה השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע וכשראה שלא יכול לו אזי מים שטפונו שנתן עצה (שמות א) כל הבן הילוד היאורה תשליכהו ובפעם שלישי (תהלים קכד) אזי עבר על נפשינו המים הזידונים שנתן אח"כ עצה בשיטים על זנות כי שם נחל שמגדל זנות שירפא אותם הקב"ה לע"ל (שם) ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם רשע יראה וכעס שיניו דרשו על בלק ובלעם (שם) נפשינו כציפור נמלטה על בלק בן צפור (שם) מפח יוקשים כי אתחברותא דבלק ובלעם בזוהר הוא אתחברותא דסמאל וסייעתו ברקיע גם נתחכם עם סוד שנעץ בתהומא אלף ות"ק אמין וכמעט ששטף כל העולם בימי דוד ז"ש אזי מים שטפונו וכשזרק דוד שם אחספא ברוך י"י שלא נתננו טרף הפח נשבר צרור של חרם שצעק אל תגע בי והיה שם המפורש עליו ז"ש (שם) עזרנו בשם ה'. (ישעי' ט) דבר שלח י"י ביעקב ונפל בישראל כל מה שעשה יעקב אבינו בביתו של לבן בשבילנו בשביל דורות הבאים וכן כל מה שעשה עם עשו הכל בשבילנו הוא. לולי י"י תהיה לנו יאמר נא ישראל שהראה הקב"ה לו והנה ה' נצב עליו וכמ"ש יעקב אכן יש ה' במקום הזה אף שראה מלאכי אלקים עולים תרין ויורדים תרין שהם ד' מלכיות כדאיתא בפ' ר"א הראה לו הקב"ה כי בכל גלות יהיה אות אחת משמו ית' עמהם בגלות בגלות בבל י' של שם מדי ה' יון ו' באדום ה' אחרונה לולי י"י שהיה לנו י"י צבאות עמנו בקום עלינו אדם רע בליעל וחשב ד' מלכיות זה אחר זה נגד גלות בבל אזי חיים בלעונו. נגד מדי אזי מים שטפונו. נגד יון נחל עבר על נפשנו כי גזרו גזירות על המצות עד הנפש יגיע וכן במזמור (תהלים יג) עד אנה ה' נגד יון עד אנה אשית עצות בנפשי נגד אדום אמר אזי עבר על נפשנו המים הזידונים כי מלכות הרשעה נקראים זדונים ברוך י"י שלא נתננו טרף לשניהם זאב בין שבעים זאבים (בראשית מט) בנימין זאב יטרוף ר"ל מרדכי שבא מבנימין הוא יטרף זאב שהוא נגד מדי שנקרא זאב ערבות ולפי שיש לעשו תלת גוליירין נגד אף אמר אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו הוא העיקר אף לא הביאה אסתר נגד חמה אמר אזי מים שטפונו נחלה עבר על נפשינו (שמות יד) והמים להם חמה כשהמים הולכים בשטף אזי מעלה חמה לכן נקרא (הושע י) כקצף על פני המים כי כשהמים רוגשין מעלים קצף וחמה נגד משחית א' אזי עבר על נפשינו (משלי ו) משחית נפשו הוא יעשנה מים זדונים אח הוא לבעל המשחית ולפי שבג' מקומות כמעט שכנה דומה נפשו של יעקב מפני עשו אחיו הא' כשלקח הברכות שאמרה רבקה מתנחם עליך להרגך עד תשוב חמת אחיך ז"ש אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו אח"כ כששלח אליפז בנו ולקח כל אשר לו אזי מים שטפונו. נגד פעם שלישי שנעל חמי טבריה לפני יעקב אזי עבר על נפשינו המים הזדונים ואח"כ כשבא ונשך ליעקב ונעשו שיניו קהות ברוך י"י ש"לא נ"תננו ט"רף ל"שניהם ר"ת לשט"ן שנתאבק עמו בדרך נפשינו כציפור נמלטה מפ"ח ג' גוליירין בישין משחית אף חמה כי פ' היא אות קשה אבל לולי י"י שהיה לנו שם של י"י בד' גליות כל גלות אות אחת מן שם של הוי"ה (תהלים קיח) יאמר נא ישראל ר"ל מ"ש יעקב הצילני נ"א מיד אחי לא רמז על אותו דור לבד רק על כל ד'גליות התפלל באותו פרק שבמלת נ"א כל ד' גליות גלות בבל נ"בוזר אד"ן נבוכד נצ"ר אחשורוש על גלות יו"ן נקנו"ר אנטיוכס א"דום נ"ירון א"ספינוס ז"ש יאמר נא ישראל ר"ל בעת שאמר ישראל סבא נא וזה רמז על כל ד' גליות. שייך לפ' תולדות בזה המזמור כשבא יעקב ליקח הברכות איך היה יכול לומר לאביו אנכי עשו בכורך הלא הוא אינו בכור (מיכה ז) ותתן אמת ליעקב וכמ"ש בזוהר שאז צעק יעקב (תהלים קכ) אל י"י בצרתה לי קראתי ויענני אמר בצרתה ולא אמר בצרה כי צרה זו למדה לו רבקה אמו לכן אמר בלשון נקבה בצרתה לי אע"פ שקבלה רבקה על עצמה הקללות כמ"ש עלי קללתך בני מ"מ אמר יעקב הלא צרת אמי שיהיה לה הוא לי ג"כ כי בצרתה לי צר לכן קראתי ויענני ומה היא העניה י"י הצילה נפשימשפת שקר איך להנצל שלא יוציא מפיו שפת שקר כי יעקב אמתי הוא אבל עתה שמכר לו עשו הבכורה יפה אמר אנכי אחר המכירה בכורתי ז"ש רבקה עתה בני עבור מה שתעשה עתה ברכה למדו אותך שם ועבר ז"ש עשו הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים ר"ל עבור זה הדבר שעשה עתה בלקיחות ברכות עקב אותי פעמיים את בכורתי לקח מתחלה ועתה לקח את ברכתי אמר גם כן מלת ועתה כמו שאמרה רבקה ועתה בני שמע בקולי זה שכתוב ה"קול ק"ול יעקב ב' קולות הא' לרבותיו והב' לאמו כל זה עבור ליקח הוא הידים ידי עשו ויקח את כל ארצו מידו מרשותו. גם כשהרגיש עשו שכל החרדה זו לתקן אכילת עץ הדעת לכן הוצרך יעקב ב' פעמים לרמות את עשו בענין אכילה ז"ש ויעקבני זה ר"ל בענין אכילה פעמיים את בכורתי לקח ע"י אכילה ועתה לקח ברכה ע"י אכילה הכי קרא שמו הקב"ה קראו כן והסכים בכורסיא דילי' להוציא עולם מן קללות ואמר בזוהר שרקק כלפי מעלה ועביד הכי. גם אפשר לומר כי שני ענינים שרימה יעקב לעשו האחד ע"י רביו והשני ע"י אמו לבטל שני כוחות של עשו דכר ונוקבי' דרך אנשים לנגר אנשים הכי למדו לבטל כח סמא"ל עם לחם ר"ע ע"ין לקיים (משלי כה) אם רעב שונאך שהוא א' מז' שמהן דיליה האכילהו לחם ונזיד עדשים שהוא מאכל אכל מלאך המות ז"ש עשו הנה אנכי הולך למות כי (תהלים מט) זה דרכם כסל למו מלאכו היא שטן הוא מלאך המות ועתה באה רבקה לבטל כח נחש אשת זנונים שהיא נוקבי' ז"ש ועתה בני שמע בקולי ר"ל רמזה במלת ועתה על חיילותי' של לילית שהם כמנין ועת"ה לילית רוכבת על ת"פ מחנות כמנין לילית בגי' בזה שתשמע בקולי תבטל כוחותי' של לילית עם משיריותי' ז"ש לך נ"א אל הצאן וקח לי משם תיבת נ"א היא מיותרת אבל רמזה קה תיב"ת נ"א ותצרף לרבק"ה הרי בגי' נח"ש כי רבקה עולה חשבונה ש"ז עם נ"א הרי נח"ש ז"ש לך נא אל הצאן וקח לי משם ר"ל כשתקח לי לשמי עם תיבת נ"א הרי תבטל כח נחש ז"ש עשו הכי קרא שמו יעקב הוא לא היה ראוי להקרא רק עקב ע"ש ידו אוחזת בעקב אבל נקרא יעקב ויעקבני זה פעמים ר"ל ב"פ יעק"ב בגי' השט"ן גם יעק"ב בגי' סמא"ל אדו"ם בזה השם מבטל הוא כח סמאל למעלה ואדום למטה את בכורתי לקח ר"ל מה שלקח את בכורתי מזה הטעם לבטל כח סמאל ועתה לקח את ברכתי ר"ל מה שיקח, את ברכתי הוא מטעם לבטל כח לילית וחיילותי' שהם מנין ועת"ה תפ"א מחנות מזה הטעם שכח יעקב הקערה שהביא לאביו לאכול בו מטעמים ואותה הקערה הכיר עשו שהיה נותן לו יעקב נזיד עדשים בו ועל זה צווח עשו ויעקבני זה פעמיים ר"ל באותה קערה רימה שתי פעמים והראה באצבע על הקערה זה ה הוא הדבר שרימה אותי מתחלה ולקח בכורתי ועתה בזה הדבר לקח ברכתי. והענין כי הם מהפכין הקערה על פיה כמ"ש בפ' ר"א הגדול (איוב לט) כעת במרום תמריא תשחק לסו"ס ולרכבו לפי שהם מהפכין הקערה להפך דברי אלקים חיים לכן אמר יעקב ליצחק קום נא שבה ואכלה מצדי בעבור תברכני נפש"ך לפי שיש בו נפש חוה שהביאה קללות לעולם ועתה תברכני נפשך דייקא ובמלת שב"ה נרמזה לילית חייבתא כמ"ש ותפול שב"א ותקחם ומתרגמין לילית חייבתא ואל תתמה מלת שב"ה בה' שכן אמר לבן ליעקב טוב תתי אותה לך מתתי לאיש אחר שהוא סוד אל אחר שב"ה עמדי על נוקבי'. בתיקונים. לכן כשאכל יצחק מצידו תקן נ"א שב"ה "נפש "אדם (משלי כ) "נר "אלקים "נשמת "אדם במה שקלקל עם ק"ל שנים בלילית עם רוחין שדין ויבא לו יין לפי שסחטה חוה ענבים: