פרשנות מצטטת על מלאכי א:ט

שר חמשים, מין שררה שחמשים איש תחת ממשלתו, ותרגמתי Centurione שענינו שר מאה, כי לא מצאתי בלשון איטלקי שם שיהיה ענינו שר חמשים. ונשוא פנים, איש מכובד שדבריו נשמעין מליצת נשיאת פני פלוני עקר ענינה לקבל ברצון וחבה וכבוד. כמו לא ישא פני כל כפר (משלי ז' ל"ה). ומי שהוא מקובל באהבה וכבוד דבריו נשמעין, וזה טעם הירצך או הישא פניך (מלאכי א' ט') היקבל אותך בכבוד ויעשה בקשתך? והפך מזה מליצת הֵשִיב פְנֵי, שאין מקבלין אותו ואין עושין בקשתו, אבל מחזירין אותו ריקם, כמו שאלי אמי כי לא אשיב את פניך (מלכים א' ב' כ'). ולשון נשיאת פנים סתם, בלי הזכרת השם (כגון אשר לא ישא פנים. דברים י' י"ז, ונושאים פנים בתורה מלאכי ב' ט', אם בסתר פנים תשאון איוב י"ג י', עַולה ומשוא פנים. ד"ה ב' י"ט ז') ענינו שמקבלין אדם ועושין בקשתו, מפני הכבוד, ומפני היראה, בלי להבחין אם דבריו צודקים ואם בקשתו הגונה, אלא מפני שהוא איש פלוני. והנה איש אשר כזה, שמכבדין אותו ושומעין דבריו בלי חקירה, הוא הנקרא נשוא פנים וחכם חרשים. חכם במלאכת הכשוף, מכשף תרגומו חָרָש (לודוביקוס de Dieu וגיז'), וכן נראה שהיא דעת בעלי הנקוד, שאם חשבוהו מלשון חרש עצים (וכפירוש ראב"ע והכורם) היה ראוי שינקדו החי"ת בקמץ, כי כל חרשים נקוד קמץ, חוץ מגי החרשים (נחמיה י"א ל"ה), אבי גיא חרשים כי חרשים היו (דברי הימים א' ד' י"').

הנה נשאתי פניך. ובפסוק הקודם מבואר שהתפלל הנה נא מצא עבדך חן וגו' הלא מצער היא ותחי נפשי ועל זה השיב לו הנה נשאתי פניך לתפלה זו וע"פ מדה י"ז דורש כאן ק"ו. והנה כאן כתוב ישא ה' פניו אליך ושם כתוב הנה נשאתי פניך וכן בסמוך דורש שני כ"מ כתוב א"א ישא ה' פניו אליך וכתוב א"א אשר לא ישא פנים ולפי הפשט הם שני ענינים וכבר כתבו כן התוספות בברכות דף כ' שמ"ש אשר לא ישא פנים וכן הנה נשאתי פניך היינו פני אדם המבקש שלא להשיב בקשתו ריקם אך מ"ש ישא ה' פניו אליך פי' שישא פני עצמו כ"י אל האדם בענין שכתוב ופניתי עליכם וגו' אך אחר העיון יובנו אמיתת דברי חז"ל שענין אחד הוא וזה תלוי בזה כשפונה הש"י פניו אל האדם ברצותו בו אז ממלא גם בקשותיו ונושא פניו וכמסתיר פניו מן האדם אז אינו ממלא משאלותיו ופני אדם נופלים ואינם נשואים הרי בכלל מ"ש ישא ה' פניו אליך לרצות בנו ולישא פניו וכמ"ש מלאכי א' הירצך או הישא פניך וגו' מידכם היתה זאת הישא מכם פנים בתמיה פי' מה שאינו נושא לכם פניכם אתם גרמתם לכם במעשיכם ובכלל זה שאין פניו נשואות אלינו וע"פ מדת ממעל ודרך קצרה כאלו מפורש ישא ה' פניו אליך לישא פניך ולהיפך כשאינו נושא פנינו גם פניו אינם נשואות לנו זהו אמיתת דעת חז"ל בענין שחשבו מ"ש ישא ה' פניו אליך עם מ"ש אשר לא ישא פנים לשני כתובים מכחישים:

ויחל משה את פני ה' אלהיו. התחנן משה למדת הדין, כי מלת פני הוא מדת הדין כלשון (ויקרא כ׳:ה׳) ושמתי אני את פני, (תהילים ל״ד:י״ז) פני ה' בעושי רע והוא סוד על פני, וכבר הזכרתי זה בפסוק וידבר ושם נתבאר. ומלת ויחל מלשון (מלאכי א׳:ט׳) חלו נא פני אל, או יהיה מלשון תחלה כלומר שהמשיך ההתחלה אל הסוף הבינה אל הדעת. ומה שהזכיר אלהיו ולא מצאנו כן בכל התורה שיהיה הכתוב מיחד האלהות על משה לא בפירוש שיאמר אלהי משה כענין באבות ודוד ולא בכנוי רק במקום הזה, הנראה לי בטעם הדבר כי היה זה למעט ורמזה לנו התורה שאין הקב"ה לאלהים לישראל בחטא הזה וכן הוא יתעלה הזכיר עמך ורמז כי אינם עמו, והענין כי היו מנודים לשמים וכפרו עתה באלהותו.