מִ֤י גַם־בָּכֶם֙ וְיִסְגֹּ֣ר דְּלָתַ֔יִם וְלֹֽא־תָאִ֥ירוּ מִזְבְּחִ֖י חִנָּ֑ם אֵֽין־לִ֨י חֵ֜פֶץ בָּכֶ֗ם אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּמִנְחָ֖ה לֹֽא־אֶרְצֶ֥ה מִיֶּדְכֶֽם׃
רשב"ם
לרצונו - אם זכר תמים יקריבנו ולפתח אוהל מועד אז יהיה לו לרצון. אבל בחולה ובעל מום כתיב: הירצך או הישא פניך. וכן: ומנחה לא ארצה מידכם.
מאירי
ואמ׳ ויגידו שמים צדקו ונראה לי צדק העם ר״ל ישראל כי הנבואות יזכירו העם פעם לשון יחיד ופעם לשון רבים כלומ׳ שיפורסם צדקם לכל ויודע בהם כי אלהים שופט הוא סלה בהלקח נקמתם מהם. וו׳ ויגידו פתוחה בגעיא כלומ׳ כאלו נעשה. ואחרי שיקח נקמתם מן הגוים יצרף את ישראל ויוכיחם ויבער מהם את הרעים וכאמרו בנבואת צפניה (ג יא־יג) אז אסיר מקרבך עליזי גאותך ולא תוסיפי לגבהה עוד בהר קדשי והשארתי בקרבך עם עני ודל יחסו בשם ה׳ שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ובנבואת זכריה (יג ח וט) פי שנים יכרתו וכו׳ והבאתי את השלישית באש וכו׳ הוא יקרא בשמי ואני אענה [אותו] אמרתי עמי הוא והוא יאמר ה׳ אלהי וכתו׳ (ישעי׳ ד ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלם. והוא מתחיל להוכיחם שאחר הגאולה לימות המשיח תהיה יראת האל על בניהם ויגורו מיום הדין והחל להזהירם שבשוב המקדש על מכונו לא יבטחו בחטאיהם בהביא את הקרבנות לבד בזולת התשובה שזהו מה שהוכו בו מכה גדולה מקדם בהתיאש ממנה והיו בוטחים בהבאת הקרבנות והנביאים היו מזהירים אותם על זה תמיד כמאמר ישעיה (א יא) למה לי רוב זבחיכם וכו׳ ומלאכי (א י) מי גם בכם ויסגור דלתים ולא תאירו מזבחי חנם ושמואל הנה שמוע מזבח טוב (ש״א טו כב).
רש"י
נשים באות מאירות אותה. עם חלש כנשים ידליקום כך ת"י, מאירות כמו (מלאכי א׳:י׳) ולא תאירו מזבחי חנם וכן פתר דונש מחמת שהעצים יהיו יבשים יהיו נוחים להדליק אבל מנחם פתר מלקטות כמו אריתי מורי (שיר השירים ה׳:א׳) וארוה כל עוברי דרך (תהילים פ׳:י״ג) השיב לו דונש והלא כתיב ביבש קצירה ובענפים יבשים אין מלקטין פרי וכן רבותינו שאסרו לקבל מהן צדקה מפני הטעם הזה שאמרו בבא בתרא פ"'ק (דף י') לית ליה ביבש קצירה תשברנה: