וְגַם־אֲנִ֞י נָתַ֧תִּי אֶתְכֶ֛ם נִבְזִ֥ים וּשְׁפָלִ֖ים לְכָל־הָעָ֑ם כְּפִ֗י אֲשֶׁ֤ר אֵֽינְכֶם֙ שֹׁמְרִ֣ים אֶת־דְּרָכַ֔י וְנֹשְׂאִ֥ים פָּנִ֖ים בַּתּוֹרָֽה׃ (פ)
רבנו בחיי
ובמדרש וה' פקד את שרה זשאה"כ (יחזקאל ה') וידעו כל עצי השדה כי אני ה' השפלתי עץ גבוה הגבהתי עץ שפל הובשתי עץ לח והפרחתי עץ יבש אני ה' דברתי ועשיתי, השפלתי עץ גבוה זה סנחריב שנאמר הנה אשור ארז בלבנון יפה קומה. הגבהתי עץ שפל אלו ישראל שמשפילין עצמן שנאמר (מלאכי ב׳:ט׳) וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים. הובשתי עץ לח אבימלך שנא' כי עצור עצר ה', הפרחתי עץ יבש זו שרה. אני ה' דברתי ועשיתי. וה' פקד את שרה מהו פקד אמר רבי יצחק כתיב (במדבר ה׳:כ״ח) ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא וגו' וזו נכנסה לביתו של פרעה ויצאה טהורה לביתו של אבימלך ויצאה טהורה, אינו בדין שתפקד, הוי אומר וה' פקד את שרה, ע"כ בב"ר.
אדרת אליהו
ויפלו פניו. פי' הדר פניו כ"ש בתרגום וזהו על בושתו מאחיו. ד"א פנים נאמר במקומות רבות על הכוונה כמו מגמת פניהם. וכן ונשאתם פנים בתורה (מלאכי ב' ט') וכן בדברי רז"ל ע' פנים לתורה פי' שבעים כוונות שונות. וכן מפני הנאמר בלשון בעבור ביאורו בעבור כוונת ענין ההוא וכן ביאור ויפלו פניו שנפלו כוונותיו הראשונים שחשב שיהי' רצוי מאוד להבורא לפי מחשבתו וכוונתו:
הכתב והקבלה
מפניהם. ת"א ויב"ע מן קדם עובדיהו בישיא, ול"נ מפניהם פי' מדעתם ומכוונתם כמו מגמת פניהם, ונשאים פנים בתורה (מלאכי ב׳:ט׳), שבעים פנים בתורה פי' שבעים כונות. וכן מפני הנאמר בלשון בעבור, ביאורו כונת ענין ההוא, וכן (כתובות י"א) זכין לאדם שלא בפניו כלומר שלא מדעתו, וכן (נדרים ס"ה) אין מתירין לו אלא בפניו כלומר מדעתו, כי הכונה והדעת מכוון במלת פנים, לשון פני', כי המשים דעתו וכונתו על דבר הנה הוא פונה כל רעיונותיו עליו, כמלה אשכנזית (אבזיכטליך, פאָרזאֶטצליך) וז"ש רש"י (בתולדות כ"ז) לפני ה', שיסכים על ידי, ויפנו ויעלו (דברים א' כ"ד) תרגום ירושלמי וכונו וסליקו. וכן תרגם שם (ב' ח') ונפן ונעבור וכוונן ועברנן. וטעם המקרא שלא נתמלאה הארץ חמס להיותם חסרי לחם ולמלא רעבון נפשם, אשר עליו נאמר לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב. אבל החמס אשר עשו היה, מפניהם רצה לומר מדעתם וכונתם לעשות חמס, ודרך זה היה ישר בעיניהם, ולסבה זו נקנס עליהם העונש הגדול הזה (ועמ"ש ביתרו בלאכל לחם לפני האלהים, ובמשפטים אשר תשים לפניהם):
רש"י
נתתי אתך. מַנֵּיתִי יָתָךְ, וְאַעַ"פִּ כֵּן לְשׁוֹן נְתִינָה הוּא, כְּמוֹ וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן (דברים כ"ו); בֵּין לִגְדֻלָּה בֵּין לְשִׁפְלוּת נוֹפֵל לְשׁוֹן נְתִינָה עָלָיו, כְּמוֹ נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים (מלאכי ב'):