פרשנות מצטטת על מלאכי ב:יב

הולך ערירי. מְנַחֵם בֶּן סָרוּק פֵּרְשׁוֹ לְשׁוֹן יוֹרֵשׁ, וְחָבֵר לוֹ עֵר וְעֹנֶה (מלאכי ב'), עֲרִירִי, בְלֹא יוֹרֵשׁ, כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר וּבְכָל תְּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ (איוב ל"א), תְּעַקֵּר שָׁרָשֶׁיהָ, כָּךְ לְשׁוֹן עֲרִירִי חֲסַר בָּנִים, ובלע"ז דישאנפנטיש. וְלִי נִרְאֶה עֵר וְעֹנֶה מִגִּזְרַת וְלִבִּי עֵר (שיר השירים ה'), וַעֲרִירִי לְשׁוֹן חֻרְבָּן, וְכֵן עָרוּ עָרוּ (תה' קל"ז), וְכֵן עָרוֹת יְסוֹד (חבקוק ג'), וְכֵן עַרְעֵר תִּתְעַרְעָר (ירמ' נ"א), וְכֵן כִּי אַרְזָה עֵרָה (צפניה ב'):

רש"י ד"ה הולך ערירי, מנחם בן סרוק פירשו לשון יורש וכו'. ולי נראה, ער ועונה (מלאכי ב, יב) מגזרת ולבי ער (שיר השירים ה, ב), וערירי לשון חרבן וכו'. ונראה כי "ולי נראה" הוא רש"י, ולא מנחם בן סרוק, כדברי "הבנת המקרא" (ר' הע' 27 בחומש תורת חיים). ומבאר רש"י ש"ער ועונה" הוא במובן של אדם ער, שאינו ישן. מכל מקום "ערירי" הוא לשון חורבן, שלא כמנחם ב"ס שביאר ש"ער ועונה" מובנו "ערירי בלא בנים". (פ' לך תשנ"ג)

והרביתי ממזרים בישראל. כד״א (מלאכי ב׳:י״ב) יכרת ה׳ לאיש אשר יעשנה ער ועונה ובעל בת אל נכר וגו׳ ועי׳ פ״א דמסכ׳ דא״ר מש״ש בס״ד ד״ה הבא על השפחה: