פרשנות מצטטת על מלאכי ג:י

שבעה כו' מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין וכו'. ואם קבלו כלן לעשר כתיב במלאכי הביאו את כל המעשר וכו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די וכו' ומי שקבל לעשות צדקה וחסד תכף משפיעין עליו מלמעלה כמ"ש מהר"ן כ"ץ ז"ל וזה אפשר רמז נתון תתן לו נתון מן השמים קודם תתן לו ודוק כי קצרתי ובדרושים הארכתי בס"ד:

אותו מעשר הוא מעשר עני לתת מעשר מכל אשר ירויח הן בריבית וכו'. עין רואה דרבינו מפרש קראי דמלאכי על מעשר כספים ומסוגיית לשונו הק' נראה דלפי' אמתי קאמר. ותימה על הרב ב"ח שכ' דמעשר כספים אפי' מדרבנן ליתי'. ונעלם ממנו דברי התו' בתעני' ד"ט ודברי תנחומא ודברי הרב צדה לדרך וכבר השיגוהו להרב ב"ח. ועתה ראיתי ד' רבינו דקרי בחיל ולייט עלה כמבואר. ומ"ש כאשר נכתב בפסוק כי עדיין לא היו ישראל לבין האומות וכו'. הרב המפרש עשה דקדוקים בפסוק וכתב דאליהם כיוון רבינו וז"ש כאשר נכתב בפ' ובמה שסיים כי עדיין לא היו ישראל וכו'. הביא נוסחא אחרת ופירשה. והרואה יראה שהדיוקים בפסוק אינם כדאי' להכריח הפי' וביאורו בסיו' דברי רבינו דחוק. ואפשר לפרש בפשיטות דכונת רבינו כך הוא צריך לעשר ולהפריש כאשר נכתב בפסוק כלומר בפסוק התורה עשר תעשר את כל תבואת זרעך וככה יעשה במעשר כספים והוקשה לו אמאי בתורה לא נכתב זה ותירץ כי לא היו ישראל בין האומות כי כשישראל על אדמתם הכל מתעסקין בתבואה ויין ושמן ולזה קבע בהם מעשר. ובימי מלאכי שהיינו בגלות אז כתיב הביאו את כל המעשר וכו' כנ"ל ודוק. וראיתי מ"ש הרב המפרש טוב טעם למה מותר לנסות במעשר דכיון שהוא נותן לעניים ואינו בודק אם יש להם חטא ומסתמא נותן לעניים יהיו מה שיהיו כן יכול לנסות ובא לו שפע דכיון שהוא לא דקדק אם ראוים העניים גם מן השמים אינם מדקדקין אחריו אם ראוי לאותו השפע ומשפיעין לו בלי דקדוק זה ת"ד. וידוע מ"ש הטור דגם בצרקה שרי לנסויי ובזה אפשר לרמוז נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לי שמא אינו ראוי העני והוא חוטא כי בגלל הדבר הזה שאינך מדקדק לדעת אם הוא כשר וראוי יברכך ה' אלהיך ומדת הדין אינה מדקדקת אחריך ותתברך בשפע בלי דקדוק. ומיהו יש להרגיש על רבינו כפי מה שפירשנו דבריו בעניותינו דהא גם בתורה כתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך ואמרו בספרי רבית ופרקמטיא ושאר רווחים מנין ת"ל את כל והגם דבספרי דקמן ליתי' אהימנותייהו דהתוספ' בתענית ד"ט שהביאוהו סמכינן וגם בתנחומא אמרו קרוב לזה ע"ש ודע כי אני הדל כתבתי בספר הקטן ברכי יוסף י"ד סי' רמ"ט דמעשר כספים היא בתורת חיוב צדקה ואינו בסוג מעשר עני ע"ש באורך. והשתא חזה הוית לרבינו דקאמר דהוא מעשר עני ויש לצדד הן בדברי רבינו והן בדברי הרמב"ם והטור כאשר המעיין ישפוט בצדק ודוק:

שלמה המלך ע"ה הזהיר אותנו בכאן (משלי ג) על מדת הבטחון, ובא להודיע שיכבד האדם מהונו להקב"ה ולא תרע עינו בו כי יפזר ויתן לאביונים, אבל יבטח בשי"ת כי בגלל הדבר הזה יברכהו בכל מעשה ידיו, ואין לו לחשוב שבסבת הפזור הזה יחסר הונו, כי כן אמר שלמה (שם כח) נותן לרש אין מחסור, אך יש לו להאמין באמת כי ה' יתעלה יוסיף עליו, כי כן אמר (שם יא) יש מפזר ונוסף עוד, ועוד אמר (שם י) לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות. יאמר כי יתרון ההון המקובץ מן הגזל והחמס לא יועיל, והחסרון שיחסר לצדקה יועיל לו כי תצילנו מן המות, וזהו שאמרו ז"ל מלח ממון חסר, ואמרי לה חסד. וכיון שכן ראוי לו לאדם שיחסר מממונו לכל דבר מצוה וקניני המעלות, ובפרט במצות הצדקה, כי הנותן צדקה לעני להקב"ה נותנה, וכן הנותן להקב"ה משלו הוא נותן לו, וכן אמר דוד ע"ה (דברי הימים א כ״ט:י״ד) כי ממך הכל ומידך נתנו לך, ועל כן אמר שלמה בכאן כבד את ה' מהונך. ולשון הון כולל כל מיני הספוק שאוצרים באוצרות, והוא מלשון (תהילים קי״ט:י״ד) כעל כל הון, (משלי ל׳:ט״ז) ואש לא אמרה הון, כי לא תשבע האש מלשרוף כל זמן שתמצא גוף מקבל השרפה, או לפי המדרש על אשה של גיהנם, והכוונה שאין ליסורי הרשעים בגיהנם סוף ותכלית. ונראה ששני כתובים אלו ענינם נסיון, יזהיר שנכבד ה' מהוננו כדי שימלאו אסמינו שבע, ולכך סמך לו מיד וימלאו אסמיך שבע וגו', אמר וימלאו כנגד כבד, ואמר ותירוש יקביך יפרוצו כנגד ומראשית כל תבואתך, וכן כתוב (דברים כ״ב:ט׳) ותבואת הכרם. וכן כתוב בענין המעשר (מלאכי ג׳:י׳) ובחנוני נא בזאת. ואע"פ שהנסיון אסור מדין התורה שאין לומר אעשה מצוה פלונית כדי שאצליח בנכסים שכן אמר הכתוב (דברים ו) לא תנסו, כבר אמרו רז"ל חוץ מזו, שנאמר (מלאכי ג׳:י׳) הביאו את כל המעשר וגו', שהנסיון בו מותר. וכן בשני כתובים אלו שהם נסיון ולא תנאי, שלא אמר אם תכבד את ה' מהונך וימלאו וגו', הא למדת שהנסיון אע"פ שהוא אסור מדין התורה, בענין הצדקה והמעשר הוא מותר.