פרשנות מצטטת על מלאכי ג:יח

פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ג י) לָמְדוּ מִכָּאן שֶׁהַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, כִּי גּוֹרֵם לְעַצְמוֹ שֶׁגַּם ה׳ יִשְׁכָּחֵהוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע ד ו): ״וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי״. עוֹד דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה ט:) מִן פָּסוּק: ״וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ״ (מלאכי ג יח), שֶׁאֵינוֹ דוֹמֶה שׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְּעָמִים לְשׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְּעָמִים וְאֶחָד. וְשָׁמַעְתִּי רֶמֶז לַדָּבָר, ״לֹא עֲבָדוֹ״ רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁלּוֹ עוֹלֶה מֵאָה, לוֹמַר שֶׁהַלּוֹמֵד מֵאָה פְּעָמִים עֲדַיִן נִקְרָא ״לֹא עֲבָדוֹ״, ״עֹבֵד אֱלֹהִים״ לַאֲשֶׁר רָאשֵׁי תֵבוֹת עוֹלֶה מֵאָה וְאַחַת, כִּי הַשּׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים נִקְרָא ״עֹבֵד אֱלֹהִים״.

אָמַר לוֹ בַּר הֵי הֵי לְהִלֵּל. פירשו בתוספות 'גר היה ונקרא בר הי הי' רוצה לומר בן אברהם ושרה שנוסף ה"ה בשמם עיין שם.
ונראה לי לכך שאל מן הלל [65] ששמו גימטריא שם אדנ־י [65] שהוא בסוד השכינה וכתב מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל דהגר הוא תחת כנפי השכינה הנקראת צדק ונקראת אלקים ולכן שאל על פסוק זה של עֹבֵד אֱלֹקִים (מלאכי ג, יח) אשר שייך לו דחלוקה של צדיק ורשע קאי על ישראל צדיק ועל יהודי רשע וחלוקה ד'עֹבֵד אֱלֹקִים' קאי על הגר ו'לֹא עֲבָדוֹ' קאי על גוי גמור.

וּמַה שֶׁלֹּא הִזְכִּיר בַּעַל הַהַגָּדָה הַתְּשׁוּבָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּצִדּוֹ ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא״, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁרְמָזָהּ בְּמַה שֶׁאָמַר ״וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו״. מַהוּ לְשׁוֹן ״אַף״? אֶלָּא שֶׁרָצָה לוֹמַר כִּי זֶה אֵין אֲנִי צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁתָּשִׁיב לוֹ תְּשׁוּבָה שֶׁבְּצִדּוֹ, כִּי פָּשׁוּט הוּא שֶׁוַּדַּאי תָּשִׁיב לוֹ אוֹתָהּ תְּשׁוּבָה. אֶלָּא ״אַף״ זוֹ, רָצָה לוֹמַר אַף תְּשׁוּבָה שְׁנִיָּה הַמְדַבֶּרֶת מֵעִנְיַן קֵהוּי שִׁנֵּי הָרָשָׁע, אַף אוֹתָהּ תְּשׁוּבָה תָּשִׁיב לוֹ אִם לֹא יִוָּסֵר בִּתְשׁוּבָה רִאשׁוֹנָה. וְאִם כֵּן, רָמַז בְּמִלַּת ״אַף״ גַּם הַתְּשׁוּבָה שֶׁבְּצִדּוֹ, בְּדֶרֶךְ ״לֹא זוֹ אַף זוֹ״. כִּי לְכָךְ כָּתְבָה הַתּוֹרָה שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת לַבֵּן הָרָשָׁע, אַחַת רַכָּה וְאַחַת קָשָׁה. וְאָמַר בַּעַל הַהַגָּדָה: לֹא תָּגוּר מִפְּנֵי הָרָשָׁע, וְנוֹסָף עַל תְּשׁוּבָה הָרַכָּה הָרִאשׁוֹנָה, תָּשִׁיב לוֹ אַף תְּשׁוּבָה שְׁנִיָּה זוֹ לְהַקְהוֹת בָּהּ שִׁנָּיו. וְאַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ שֶׁפָּסוּק אֶחָד יִהְיֶה נִדְרָשׁ בִּשְׁנֵי אֳפָנִים סוֹתְרִים, כִּי כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁאֵין הַדִּיּוּק בָּא מִמִּלַּת ״לִי״, וְעִקַּר הַדִּיּוּק תָּלוּי ״בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ״ (מלאכי ג:יח). עַל כֵּן לְרָשָׁע רָע שֶׁלֹּא עֲבָדוֹ, מְדֻיָּק ״לִי וְלֹא לוֹ״. אֲבָל הַבֵּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל, אִלּוּ הָיָה שָׁם הָיָה עוֹבְדוֹ, עַל כֵּן אֵין דִּיּוּק ״לִי וְלֹא לוֹ״ שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ, וְאִלּוּ הָיָה שָׁם הָיָה נִגְאָל גַּם הוּא.