פרשנות מצטטת על מלאכי ג:יט

ר' ברכיה אמר. בא לדרוש שמ"ש עד שיפוח היום שארתיח היום. היום הוא השמש וחומו כאש וכשהרוח מפיח באש הוא מתלהב יותר וכמ"ש לפחת עליו באש הרי שהפחה שייך באש. והכוונה על לעתיד כמ"ש סוף מלאכי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים ועושי רשעה קש וליהט אותם היום הבא וגו'. ועל הצדיקים כתוב שם וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ואז יבטלו מהם כל הצרות ונסו מהם יגון ואנחה וזהו ונסו הצללים כמ"ש ישעיה ל"ה על לעתיד נסו יגון ואנחה:

כחם ד' במקרא כחם היום. כחם השמש. כחם צח עלי אור. ויבאו כחם היום אל בית איש בושת. שאברהם יושב פתח האהל ואינו מניח למי שנימול ליכנס כחם היום אלא כחם צח עלי אור דהיינו בגן עדן כדכתיב והיה לך ה' לאור עולם אבל איש בושת פירוש שבא על הכותית שאין לך בושת גדול ממי שבא על הכותית כחם השמש יכנס לגיהנם דכתיב הנה יום בא בוער כתנור. כחם היום בגימטריא זהו בגיהנם ובגימטריא דם מילה:

הוציא הקב"ה חמה מנרתקה כו'. וא"ת מנ"ל לרש"י דלמא בלאו הכי היה החום גדול וי"ל דרש"י דייק מדכתיב כחם ולא כתיב בחם היום אלא ודאי ה"פ כחם המפורש במקום אחר דכתיב (מלאכי ג יט) הנה יום ה' בא בוער כתנור לכך הוצרך לפרש שהוציא וכו': ול"נ דאי ס"ד דבא להורות על הזמן ה"ל לאברהם להקדים עצמו ליישב פתח האוהל אם יש עובר ושב ויכניסו בביתו דהא אמרינן בברכות (כז.) ובב"ר (מח ח) כחום היום ו' שעות וחם השמש ארבע שעות ואילו זמן סעודה בד' שעות כדאמרינן בשבת (י.) ובפסחים (יב:). ע"כ לומר דבא להורות הטעם על ישיבת אהל. [נח"י]:

כי תלך במו אש. לעתיד לבא כי הנה היום בא בוער כתנור (מלאכי ג׳:י״ט) שאקדיר חמה על הרשעים וליהט אותם היום הבא (שם) גם שם לא תכוה: