פרשנות מצטטת על מלכים א א:ד

אפילו עמ״א פירשתיו בט״ז א׳ (בדין ג׳) להמחבר ההפרש בין צואה לערוה דבצואה לפניו מלא עיניו בכלל חנייה הוא והפרישה ולבוש ונ״ץ הוסיפו דכסית בעינן העלמת עין דהוא הכיסוי וכלומר דכתיב מחנך אלמא חוץ לד״א שרי וכתיב וכסית דמשמע דוקא כיסוי בעינן הא כיצד מלפניו ועא״ר ולמ״ש א״ש וע׳ אות ח׳ בזה וכבר כתבנו בט״ז. ועמ״ש בפ״א במ״א ד׳:

השני צואה מלפניו מרחיק מלא עיניו וכבר ידעת מחלוקת הרא״ש ורשב״א כפי הנראה להרא״ש לא יראה קאי רק אערוה וכפשטא דסוגיין דשבת ק״ן א׳ ובצואה ליכא רק מחנך קדוש וא״כ חוץ לד״א למה אסור לפניו ויש לנו כמה דרכים או מדרבנן אסור לפניו כל שרואה. או מ״ה כל שרואה מלפניו בכלל מחנך הוי וכ״מ ראי׳ הוי בכלל חנייה אפי׳ חוץ לד״א ובחידושינו הארכנו עתה ראיתי להפר״ח כתב מדכתיב ולא יראה בוי״ו קאי נמי אצואה והיינו כל שהוא חוץ למחנהו ומ״מ לא ברשות אחרת הא ברשות אחרת גלי קרא דמחנך דכה״ג שרי ומש״ה שרי בחדר אחר אע״פ שרואה יע״ש. ואמנם לרשב״א מבואר דסובר דלא יראה קאי נמי אצואה ואפי׳ בחדר אחר כל שרואה אסור מ״ה. ולפי״ז להרא״ש אם נאמר כמלא עיניו דרבנן א״ש ברכות כ״ב ב׳ מצא צואה במקומה וכן הא דת״ר יסלקנה לאחוריו ואין חוזר ומתפלל דמלא עיניו דרבנן ספק לקולא כמו מ״ר בע״ו ס״ח ומיהו אף לרשב״א דמלא עיניו מ״ה פוסק מלא עיניו אין חוזר וקורא בפ״א במ״א ד׳ דמחנך קדוש איכא רק לא יראה וכיון שלא ידע ולא ראה לית כאן איסור תורה ולפ״ז אם נאמר לראש כל לפניו כמלא עיניו מקום חנייה הוי י״ל בזה ומיהו בלא״ה נראה מפסק המחבר כאן ס״ב דפסק כרשב״א וכ״פ בפ״א. ויש נ״מ לרא״ש י״ל כמלא עיניו אף הרהור אסור מדרבנן או לפניו הוי מקום חנייה כמלא עיניו ואלו לרשב״א הרהור חוץ לד״א כמלא עיניו מותר שהרי בערוה נמי הרהור מותר בשבת ק״ן א׳ ה״ה צואה דלית מחנך רק לא יראה:

נאם הגבר. קרא עצמו גבר כי המשיל עצמו לתרנגול היודע לכוין השעות, ואין העולם מי שיוכל לכוין שעת כעסו של הקב"ה כי אם בלעם בבני אדם ותרנגול בעופות ושניהם שוין בחכמה זו, ואמרו כי התרנגול קורא שבעה פעמים בלילה וכן בבלעם מצינו וישא משלו שבע פעמים, והתרנגול נואף מכל העופות ולכך לא הוכשרו התרנגולים לגבי המזבח, וכן בלעם היה נואף כמו שדרשו רז"ל מן ההסכן הסכנתי שהוא מלשון (מלכים א א׳:ד׳) ותהי למלך סוכנת, וכן היתה עצתו להכשיל את ישראל לזנות בבנות מואב.