וַיִּזְבַּ֣ח אֲדֹנִיָּ֗הוּ צֹ֤אן וּבָקָר֙ וּמְרִ֔יא עִ֚ם אֶ֣בֶן הַזֹּחֶ֔לֶת אֲשֶׁר־אֵ֖צֶל עֵ֣ין רֹגֵ֑ל וַיִּקְרָ֗א אֶת־כָּל־אֶחָיו֙ בְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּלְכָל־אַנְשֵׁ֥י יְהוּדָ֖ה עַבְדֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
פירוש מהרז״ו
ויקרא יעקב אל בניו. כמ"ש ריש ס"א שהיל"ל לבניו ודורש ע"פ מדת ממעל וד"ק לאל אל בניו שיהיה עמהם. עי' מ"כ וכמ"ש בריש מ"א ויקרא את כל אחיו וגו' וכן בריש איוב ויקראו לשלשת אחיותיהם לאכול וגו' ולשון חכמים הוא המזמין את חבירו לסעודה כך יעקב הכין הברכות כמו סעודה:
תורה תמימה
חמת זחלי עפר. אמר רב יוסף, כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש, כתיב הכא (מלכים א א׳:ט׳) ויזבח אדניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזחלת וכתיב עם חמת זוחלי עפר עגדהיינו נחש, כמש"כ ביה על גחנך תלך. ושייכות עונש זה לעון זה פי' בחא"ג משום דהחולק על המלכות הוא בסתם מפני הקנאה, והנחש אף הוא מלך שבחיות ונתקנא באדם היותר חשוב ממנו, ולכן ראוי להכישו נחש שעשה כמדתו, עכ"ל. ואינו מבואר, כי הלא לפי"ז היה צריך להענש כמו שנענש הנחש, וגם למה לא יענש בכזה סתם מקנא בחבירו שעשה כמעשה הנחש, וגם מה שכתב שהנחש הוא מלך שבחיות – אינו כן, אלא הארי הוא מלך החיות כמבואר בחגיגה י"ג ב'. ולי נראה דעיקר היסוד הוא על הענין דפ' חקת וידבר העם באלהים ובמשה וישלח ה' בעם את הנחשים וינשכו את העם, אלמא דהמתלונן על משה היה נענש בנשיכת נחש, ויליף בסמך ראיה לענין כזה גם במלכות בית דוד. .
(סנהדרין ק"ו א')
(סנהדרין ק"ו א')