וַתָּבֹ֨א בַת־שֶׁ֤בֶע אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַחַ֔דְרָה וְהַמֶּ֖לֶךְ זָקֵ֣ן מְאֹ֑ד וַֽאֲבִישַׁג֙ הַשּׁ֣וּנַמִּ֔ית מְשָׁרַ֖ת אֶת־הַמֶּֽלֶךְ׃
אבן עזרא
ארך, האחת. מלת אחת זרה, כי היתה ראויה להיות אחדת כי הדל"ת אינה מאותיות המשרתים, רק בעבור שהתחברו שנים דל"ת ותי"ו שהם ממוצא אחד, יכבד על הלשון על דרך משָרַת את המלך (מ"א א, טו) וחסרו הדל"ת:
אבן עזרא הקצר
שבת שבתון. מפורש וטעם זה הפסוק לפרש מה הוא חלול השבת, והנה באר שהוא כל העושה מלאכה ביום השבת, בין שתהיה לשם או לאדם, ואבות המלאכות ידענום מדברי הקבלה, ומלת שבת קשה בדקדוק, ולפי דעתי שהתי"ו לשון נקבה, ותי"ו השרש חסר, שהיה ראוי לה יותר על משקל דלקת ובהתחבר תי"ו עם תי"ו יחסרו האחת ופתחו הבי"ת להורות על לשון נקבה כמלת אחת, גם משׁרַת את המלך (מ"א א טו) על כן שבת לשון נקבה, אעפ"י שמצאנו עולת שבת בשבתו (במד' כח י) כל שומר שבת מחללו (ישעי' נו ב):
אבן עזרא
ומלת ועשת זרה כמו משרת את המלך כי בעבור התחברות שני תוי״ן חסרו האחד להקל על הלשון: