וְהָיָ֕ה כִּשְׁכַ֥ב אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ עִם־אֲבֹתָ֑יו וְהָיִ֗יתִי אֲנִ֛י וּבְנִ֥י שְׁלֹמֹ֖ה חַטָּאִֽים׃
ראש דוד
ובדברי הרב ז"ל נחה שקטה חקירת המפרשים על ערבות הצדיקים דאמרו רז"ל דנוטל צדיק אחד ומכפר על העם, דהרי יכול להפרע מהחוטאים ואיך נפרע מהצדיק והרי אמרו לא יפרע מהערב תחילה, אמנם בדברי הרב ממילא יתישב ודא ודא חדא היא דכיון דהחייבים תמיד ברשותו ואין מידו מציל ועם כל זה ביקש ערבות הצדיקים, נודע דאם ירצה יתפרע תחילה מהערב. ובזה אפשר לפרש פסוק ישעיה סי' ס"ד פגעת את שש ועושה צדק בדרכיך יזכרוך הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע, ודברי הכתוב עצמו אינם מובנים, אך על פי הקודם אפשר לפרש פגעת את שש ועושה צדק, כלומר מפני הרעה נאסף הצדיק וה' הפגיע בו את עון הדור בדרכיך יזכירוך לטובה כי הכל אמת, וכי תימא לא יפרע מן הערב תחילה וה"נ הנה אלה רשעים ימקו בעונם וצדיק כתמר יפרח, לזה אמר הן אתה קצפת ונחטא כלומר כיון דבידך נפשנו ואתה מושל בכל ואם קצפת אתה מחסר הכל ונחטא לשון חסרון מן (מלכים א' א' כ"א) והיינו אני ובני שלמה חטאים, א"כ כשלקחת הצדיקים ערבים ודאי ליפרע מהם תחילה ולקיום העולם להמלט אנחנו וזהו בהם עולם ונושע אנחנו.
אבן עזרא
שלח אצבע. שם הפעל על משקל כשכב אדוני המלך (מלכים א' א' כ"ה), כאילו אמר לשלוח יד להכות רעו, או לקחת הונו, גם ודבר און שם הפעל: