פרשנות מצטטת על מלכים א א:מ

מיריחו היו שומעין קול החליל – החליל אינו נזכר במשנתנו, אבל נגינת החליל של הלוויים נזכרת כמובן פעמים רבות (ראו ערכין פ"ב מ"ג). צירוף ישיר של קול וחליל, מעין אלו שנזכרו קודם, אין בידינו. אבל בבבלי נאמר: "דברו נביאים לשון הבאי: דכתיב (וכל עם הארץ) מחללים בחלילים וגו' ותבקע הארץ לקולם" (כט ע"א)⁴⁵מלכים א א מ. הבבלי קושר פסוק זה למשנתנו, וכן חולין צ ע"ב. .

תֹּף, עיגול של מתכת או של עץ, ומתוח עליו עור, ובתוך העיגול תלויות חתיכות קטנות של מתכת, ומגביהים הכלי ביד שמאל ומכים בו ביד ימין, והוא נוהג הרבה עד היום בארצות המזרח ונקרא דֹף. חליל, אמרו שהוא כלי תקיעה שנופחים בו בפה, וממה שמצאנו והעם מחללים בחלילים (מלכים א' א' מ') נראה שאינו כן כי אין העם בקיאים בתקיעת הכלי ההוא, כי היא חכמה. ונ"ל כי חליל הוא טמבור, וכן במשנה החליל מכה לפניהם (בכורים פרק ג' משנה ג'), וממשנת ערכין נראה שהיו מכים על החליל בקנה הנקרא אבוב, וטעות המפרשים שחשבו כי החליל כלי תקיעה נמשך להם מתרגום יונתן שתרגם אבובא, וידוע כי אבוב ואבובא (ומזה ברומי Ambubaja) הוא כמין קנה, והמלה נגזרת מן נבוב, ונראה כי מפני שהיו מכים על החליל באבוב קראו לחליל אבוב, ומזה נמשך מה שאמר רב פפא (ערכין י' ע"ב) היינו חליל היינו אבוב, אע"פ שהחליל והאבוב הנזכרים שם במשנה הם בלא ספק שני דברים.

הכי גרסינן: התם מאי טריא איכא משום קלא. ולא גרסינן אלא משום קלא, דודאי משום טריא היא כדאמרן, וכדאמרינן נמי בריש פרקין הא קא משמע לן דטריא קשה לכותל, ושל חמור נמי אית לה טריא משום קלא, וכדכתיב (מלכים א, א, מ) ותבקע הארץ לקולם וכדאמרינן בשחיטת חולין (נט, ב) גבי אריא דבי עילאי דכי שאג נפיל שוראן דמתא.