פרשנות מצטטת על מלכים א א:מא

אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם. מָצִינוּ בְּכַמָּה מִדְרָשִׁים (במ״ר ב ב-ו) הַמַּגְדִּילִים מְאֹד עִנְיַן הַדְּגָלִים, וְדָרְשׁוּ עֲלֵיהֶם פָּסוּק ״וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל״ (תהלים כ ו), שֶׁבִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה רָאוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּלְאָכִים דְּגָלִים דְּגָלִים וְנִתְאַוּוּ לִהְיוֹת דְּגָלִים כְּמוֹתָם. וּבַפָּסוּק (שיר ו י) ״מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר״, דָּרְשׁוּ (במ״ר ב ד) שֶׁהָיוּ הָאֻמּוֹת מִסְתַּכְּלִין בְּמַעֲלָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ תְּמֵהִים כוּ׳ וְאוֹמְרִים ״שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית״, הִדָּבֵק בָּנוּ וּבֹא אֶצְלֵנוּ וְנַעֲשֶׂה מִמְּךָ דּוּכָסִים וְהֶגְמוֹנִים, וְיִשְׂרָאֵל מְשִׁיבִין: ״מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם״ (שם ז א), רוֹצֶה לוֹמַר מָה גְּדֻלָּה אַתֶּם נוֹתְנִים לָנוּ, שֶׁמָּא גְּדֻלָּה אַתֶּם יְכוֹלִין לָתֵת לָנוּ כְּמוֹ שֶׁנָּתַן אֱלֹהֵינוּ, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה מִזְרָחָה כוּ׳. וְכָל מַשְׂכִּיל יִפָּלֵא בְּעֵינָיו, מָה קוֹל הֲמֻלָּה זוֹ, וּמַדּוּעַ קוֹל הַקִּרְיָה הוֹמָה (מלכים א׳ א מא) עַל זֶה, וּמַה יְּקָר וּגְדֻלָּה נַעֲשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר הִתְאַוּוּ לָהֶם כָּל כָּךְ.

קול. מנהג תולדת ההר כאשר ידבר איש להשיב הקול, וזה הוא טעם קול המון, מגזרת הומה (מלכים א' א' מ"א) והנה פירש למה זה הקול שאון [צ"ל קול השאון] בממלכות גוים, כי מלך פרס שהוא כורש ומלך מדי שהוא דריוש, שניהם התחברו על בבל וזה מפורש בספר דניאל (דניאל ה' כ"ח):

המו גוים. לשון הומה: