פרשנות מצטטת על מלכים א ב:כג

ה' צבאות, לדעת גיז', השם הקדוש הוא כאן בסמיכות, כמו שמצאנו לפעמים שם העצם סמוך, כמו ארם נהרים, בית לחם יהודה, והנה טעמו אלהי הצבאות, כלומר הכוכבים והמלאכים; וקרובה לזה דעת ראב"ע, אלא שלדעתו השם הקדוש הוא בצד מה גם שם התאר, וע"כ יבא בסמיכות (עיין פירושו הארוך והקצר בשמות ג' ט"ו ול'ד ו', וס' צחות שער השמות); ולפי דעתי אין השם סמוך, כי הנה מצאנו ה' אלהים צבאות (תהלים נ"ט ו' ופ' ה'), וכן אלהים צבאות (שם פ' ט"ו), ולדבריהם היה ראוי לומר אלהי צבאות, לא אלהים, על כן נראה לי שנקרא האל האמתי צבאות, להיותו הוא לבדו ממלא מקום הצבאות שהיו הגוים עובדים, כדרך שנקרא אלהים בלשון רבים להיותו לא אלוה פרטי בעל כח מיוחד, כאלילי הגוים (לפי אמונת העובדים אותם), אלא אלוה כולל כל הכחות כלם, והוא ממלא מקום האלהים כלם¹וזה לשוני בבכורי העתים תקפ"ח: וכבר אמר החבר למלך הכוזרי בתחלת המאמר הרביעי, כי נבנה שם אלהים בלשון רבים בעבור אמונת הגוים הקדמונים שהיו עובדים הכחות הפרטיים המנהיגים את העולם, ולא פנו אל הכח הראשון אשר ממנו כל הכחות האלה, אם בעבור שלא הודו בו ולא האמינו מציאותו, ואם שהודו בו אך היה רחוק בעיניהם שתועיל עבודתו, וחשבוהו נעלה ומרומם מהשגיח בנו, על כן לא היו עובדים דבר אחד אך רבים, שקוראים אותם אלהים, והוא שם כלל, שכולל הסבות מאין חילוק. אלה דברי ר' יהודה הלוי; ועליהם יש להוסיף כי כאשר עמדו העברים והכירו אחדות האל והשגחתו בשפלים, לא הרחיקו השם הזה עם היותו בלשון רבים, ולא שנו את לשונם מלשון הגוים רק בענין הפעלים המשמשים במאמר אצל השם הזה, כי תחת שיאמר עובד האלילים כה יעשון אלהים (מלכים א' י"ט ב' וכ' י'), יאמר העברי כה יעשה לי אלהים (שמואל א' ג' י"ז, י"ד מ"ד, כ"ה כ"ב, שמואל ב' ג' ט' ול"ה, י"ט י"ד, מלכים א' ב' כ"ג, מלכים ב' ו' ל"א). והיתה כונתם בזה להגיד כי האל הזה אשר הם עובדים, איננו אלוה על דבר מיוחד, ואיננו בעל כח אחד לבד, כמו שהיו אלילי הגוים, שהיה אצלם אלוה אחד על הדגן, ואלוה אחר על התירוש, אחד על האהבה ואחד על המלחמה, ואין אחד מהם עושה שתי שליחיות, אבל אלהי העברים הוא כולל בעצמו הכחות המיוחסים לכלל האלילים כלם, הוא בעל הכחות כלם, ובאחדותו במקום האלהים כלם הוא עומד, והנה הוא האלהים כלם. וכן המנהג בלשון העברי לקרוא למי שהוא אדון יחיד על עבדו או על קנינו, בלשון רבים, אדונים, בעלים, להורות כי אין לעבד ההוא אדונים אחרים זולתו, כי הוא אדוניו כלם; ואם היה נקרא בלשון יחיד אדון, כבר אפשר שיהיה הוא אדונו וגם זולתו אדונו. וכן כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו, כל בועלים וכל עושים שיש לך אינם זולתי ה' צבאות. והנה הרבוי עצמו מורה על האחדות הגמורה. עד כאן לשוני בבכורי העתים. ולענין הוראת שם בן ארבע אותיות, כבר כתבתי במקומות אחרים כי המנהג לכנותו שם ההויה אינו אלא חדוש שחדשו האחרונים (על פי מחשבה שעלתה בלב רש"בם ורא"בע), ומעולם לא הונח השם הקדוש להורות על הנצחיות, וכן אהיה אשר אהיה אין הוראתו כלל על הנצחיות (עיין מה שכתבתי במשתדל); אבל שם בן ארבע הוא לדעתי מורכב משני קולות, האחד קול של שמחה, והאחר קול של בכיה ועצבון, והשם הקדוש המורכב משניהם מורה מקור כל הטובות וכל הרעות, והוא שם מיוחד לאדון יחיד המושל בכל, ועיין למטה ל"ח י"א. והנה השם הקדוש אי אפשר לתרגמו, ומאחר שזה אלפיים שנה ויותר שאנו נוהגים לקרוא אותו בכנוי אדני, יפה עשו הקדמונים שתרגמוהו בלשון יוני קִירִיוֹס ובלשון רומי דוֹמיִנוּס, כלומר הָאָדוֹן, ובעקבותם הלכתי גם אני. והנה מליצת ה' צבאות, וכן אלהים צבאות, ענינה האל שכל צבאות האלהים הנעבדים נכללים בו, כי כל הכחות המיוחסים להם, כלם בו ית'. ומה שנמצא לפעמים אלהי הצבאות בסמיכות אינו סותר פירושי, כי נמצא המתואר נסמך לתאר או לשם אחר המייחד אותו, כמו בתולת בת ציון, אנשי התרים (מלכים א' י' ט"ו), בני רבעים, בני בליעל, נהר פרת, קרית חוצות.

ואולם חי אני. פירש"י לשון שבועה ומקרא מסורס הוא וכו'. וכתב הרב רבינו משה בר נחמן ואינו נכון אבל הכתובים האלה חסרי השבועה לכבוד של מעלה. ופי' חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ אם כל האנשים המנסים אותי יראו את הארץ ואין הדבר ככה. וכן חי אני נאם ה' אם אתם תבואו אל הארץ יחסר השבועה וכיוצא בזה אף בהדיוט כה יעשה לי אלקים וכה יוסיף ולא פירש לה מה:

מסרה לי אלהים י״א. שת לי אלהים זרע אחר. (בראשית כ״א:ו׳) צחוק עשה לי אלהים. (שם מ״ח) בני הם אשר נתן לי אלהים בזהשופטים א׳:ז׳ א׳) כאשר עשיתי שלם לי אלשמואל א כ״ב:ג׳א׳ כ״ב) יצא נא אבי ואמי אתכם עד אשר אדע מה יעשה לי שמואל ב ג׳:ל״האל ב׳ ג׳) ויבא העם להברות את דוד ויאמר כה יעשה לי אלהים. (שם מ״ט) ולעמשא בן יתר תאמרו כה יעשה לי אלהים אם לא שר צבא יהיה מלכים א ב׳:כ״גמלכים א׳ ב׳) וישבע המלך כה יעשה לי אלהים כי בנפשו דבר אדוניהו. (שם כ׳) כה יעשון לי אלהים וגו׳ אם ישפוק עפר שומרון לשועלים לכל העם אמלכים ב ו׳:ל״אמלכים ב׳ ו׳) ויאמר כה יעשה לי אלהים וגו׳ אם יעמוד ראש אלישע כן שפט עליו היום. (תהילים נ״א:י״ב) לב טהור ברא לי אלהים. וסימנם זרעא דחדווה וברכתא יעבדין לאבונא לחמא דרברבניא ונפשתא דעמא יקומון בניהון. פי׳ לפי שהיצה״ר עומד תמיד ועיניו פתוחות להטות היצה״ט כדי שיהיה למרמס תחת רגליו וישפילהו ויתנכר על הגוף וז״ש. ויקם קין שהוא סוד היצה״ר על הכל אחיו שהוא היצה״ט ויהרגהו. ולכן אמרה חוה שת לי אלהים וגו׳. שכאשר יגבר יצה״ט על היצה״ר ויכוף אותו תחת כחות הגוף מה רב טוב עשה לי אלהים לתת לי זרע אחר של קיימא עוז וחדוה במקומו. ועלינו לשבח ולשמוח שמחה גדולה וז״ש צחוק עשה לי אלהים כי נתן בלבי שמחה שהתחיל היצה״ט לעמוד על נפשו. ולא עזב נחלתו ביד יצה״ר לכדו לעשות בו כטוב בעיניו. וז״ש בני הם אשר נתן לי אלהים הטוב והרע שניהם שולטים באדם ומשמשים אותו שהאל ית׳ נעבוד בב׳ יצרים בכל לבבך בשני יצריך. וז״ש בני הם ולא ימלוך באדם יצה״ר יחידי. ולפי שתמיד כוונתי ותאוותי לאל ית׳ שלם לי שכרי. וז״ש כאשר עשיתי כן שלם לי אלהים. וזו הדרך שראוי לאדם ללכת בה תמיד עד יום מותו ואל תאמין בעצמך וגו׳ וז״ש עד אשר אדע מה יעשה לי אלהים בעה״ב עד אשר אדע בגמטריא אלך לי לעולם הבא שכולו טוב. ולכן לא יעזוב אותה עד שימות כי לא לאדם דרכו ויצר לב האדם רע וגו׳ רק רע כל היום שטעם טעם איסור התאות והורגל בהם. ובהתגבר יצה״ט ויקומו עמו כל כחות הגוף על היצה״ר ויכניעוהו ויכחידוהו. וזכרו יסוף לעד לעולם. וז״ש ויבוא העם להברות את דוד כשרז״ל (סנהדרין כ׳.) בתחלה להכרית שחשבו שדוד המית את אבנר ונתקבצו להמיתו. ולבסוף שידעו שלא היה סיבה לזה להברות. כן הכחות הגופניות בראותם שגבר יצה״ט בקום עליו להכריתו עד שיודה וירצה לתת חלק יפה ליצה״ר מתאוות הגוף וז״ש להכריתו והצדיק שעיניו תולה לאל ית׳ הוא מתדבק בו והאל ית׳ יעזרהו להתגבר על יצה״ר ועל כחותיו עד שישמדם וימלוך תחתיו וז״ש אם לא שר צבא יהיה תחת יואב שהוא היצה״ר האויב וימיתהו. וז״ש אם לא בנפשו דבר אדוניהו אחר שהיצה״ר בקש האדנות והשררה יאביד הכל. כי הבא לטהר מסייעין אותו מלמעלה יש ליצה״ט הרבה עוזרים יותר מכחות הגוף. וז״ש אם יספק עפר שומרון וגו׳. ובזה יגבר האדם להמית היצה״ר. וזה ע״י העזר האלהי כנ״ל וז״ש לב טהור ברא לי אלהים וגו׳: