אָ֣ז תָּבֹ֗אנָה שְׁתַּ֛יִם נָשִׁ֥ים זֹנ֖וֹת אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַֽתַּעֲמֹ֖דְנָה לְפָנָֽיו׃
דרך חיים
ויש לפרש גם כן "וחקור דין", דהיינו שעומד על הדין, כמו שתי זונות שבאו לפני שלמה המלך (מ"א ג, טז), שחקר שלמה הדין לאמתו, אשר לשאר בני אדם אי אפשר, והוא חוקר הדין לאמתו. ויבא הלשון שפיר "וחקור הדין", שנאמר (דברים יג, טו) "ודרשת וחקרת". ודבר זה מפני שעוסק בתורה לשמה, שהתורה הוא האמת בעצמו, ומפני זה הוא מגיע אל האמת כדי שיוציא הדין לאמתו, אחר שהוא דבק באמת.
מגלה עמוקות
אופן ה' ע"פ הקדמה ראשונה שאמרתי שסיטרא דנוקבא יותר קשה מסטרא דדכורא והראייה שבימי יהושע הכניעו שנים אנשים אבל נשים לאיוכלו להכניע עד שבא שלמה (מלכים א ג) אז תבואנה שתים נשים זונות ולא מקדמת דנא שאז הי' בשנת ת"פ של יציאת מצרים כנגד ת"פ חיילות של לילית שהיא רוכבת על ת"פ ועז"א אנחנו מאלמים אלומים תרין סטרין המבוארים בתוך אותיות שד"ה שכן שד"ה שי"ן דל"ת ה"א הנעלם בגי' סמאל ונחש שהיא לילית אשת זנונים וע"ז חוזר ומפרש לקבל נוקבא לילית שרוכבת על ת"פ מחנות מזה הטעם היו תפ"א בתי כנסיות ומדרשות כדי שיבטלו ת"פ מחנות של לילי"ת עז"א אלמת'י שהוא בהיפך אתוון מלאת"י מנין תפ"א ולקבל חיילות שטן א' וגם נצב"ה בגי' כ"ח סט"ן שהם כ"ח דרנין של קוסמין והם כח דילה וענין פי' הפסוק מאחר שאני קם לקבל חיילות של לילית מכ"ש שיש כח בידי להכניע כח השטן וז"ש וגם נצבה כי פי שנים ברוחה איהו מר שכן עמל"ק בגי' מ"ר (שמואל א טו) אכן סר מר ממות אבל לילית היא כפל מר עז"א יחזקיה ישעיה לח) הנה לשלום מר לי מר כפל וחיילותי' של לילית שהוא כפל מ"ר:
בן יהוידע
יֹאמְרוּ זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ. נראה לי בס"ד כונת המשל על הנמשל הוא, כי הזונות אף על פי שבודאי הם שונאין זו את זו, דכל אומן שונא בני אומנותו, עם כל זה הזונה מפרכסת חברתה כדי שתתנאה לפני המנאפין ויתנו לה אתנן מרובה, ולא מאהבתה בה אלא לטובת עצמה.
משל לאחד שנתן כסף לצורף לעשותו כלי ולא פסק עמו שכרו, ואחר כך הצורף מבקש על כל משקל ארבעה איסרין ש"ט, ובעל הכסף רוצה ליתן לו שנים ויריבו ביניהם, ונתרצו שניהם לשאל פי צורף אחר ומה שיאמר מקובל על שניהם, ויבואו לפני הצורף האחר ופסק לתת ארבעה וזה בעל כרחו נתן, אחר כך אמר לו בנו אני יודע שאתה שונא לזה הצורף ולמה גזרת ארבעה כאשר בקש? אמר לו, בני! לא בשביל אהבתי בו גזרתי כן אלא בשביל אהבתי בעצמי, כי גם אני עוסק במלאכה זו וארצה שערך המלאכה יעלה ולא ירד. וכן זו הזונה ודאי שונאה את חברתה ועם כל זה רוצה שתהיה נאה בעיני המנאפים, כדי שלא יזלזלו באתנן ולא ירד ערך האתנן. והנמשל הוא מאחר שאתה תלמיד חכם אם תזלזל בחכמים בפני ההמון גם כבודך יזל וירד בעיניהם. וזהו פשוטו של דבר, אך נראה לי דר' שמעון בר יוחאי לא כיון על זונות דעלמא התחתונים, אלא כונתו על הקליפות, דידוע שיש שתי זונות בקליפה, בסוד מה שאמר הכתוב (מלכים א' ג, טז) אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת, והם כנגד לאה ורחל שיש בקדושה. וידוע שהקליפות מצד מזגם וטבעם הם שונאים זה את זה, שכל פירוד ושנאה מקורו בקליפה, מה שאין כן בקדושה הכל אחדות ואהבה, אך אלו השתים זונות שיש בקליפה רוצים להתדמות לקדושה כקוף בפני אדם, ולכך כמו שרואין שתי מדות בקדושה שהם נקראים לאה ורחל המה מפרכסות זו את זו דכל אחת אוזיפת מאנהא לחברתה כדי לגדלה, כנזכר בדרושי הלילה ובדרושי הפסח בספר הכונות, כן יעשו גם הם כקוף בפני אדם. וזה שאמר 'זוֹנוֹת' הם שתים זונות הידועות שיש בקליפה, מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ כדי להדמות לקדושה כקוף בפני אדם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שהם נאחזים בקדושה וחלקם ושרשם הוא בקדושה לֹא כָּל שֶׁכֵּן?! שצריכין להדמות למידות שבקדושה לפרכס זה את זה, ולהיות (ישעיהו מא, ו) אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק, ולמה אתה בא לגנות אותנו ולקלקל ולהרוס את אשר עשינו?! וענין הפרכוס ביאורו בלשון ערבי ענין נוי ויפוי, כמו שנאמר 'עטרו את ביכוריהם ופרכסו אותם' וכתב המבאר בלשון ערבי פרכוס פירוש מעני אל תחסי"ן ואל תגמי"ל ואל זינ"י כאנהו יקול איזייניהום, ומן האד"י אל יחליק יקולון יזיין חית מן רפ"ע אל שעיר סאר להו זינ"י וחלה עד כאן.
משל לאחד שנתן כסף לצורף לעשותו כלי ולא פסק עמו שכרו, ואחר כך הצורף מבקש על כל משקל ארבעה איסרין ש"ט, ובעל הכסף רוצה ליתן לו שנים ויריבו ביניהם, ונתרצו שניהם לשאל פי צורף אחר ומה שיאמר מקובל על שניהם, ויבואו לפני הצורף האחר ופסק לתת ארבעה וזה בעל כרחו נתן, אחר כך אמר לו בנו אני יודע שאתה שונא לזה הצורף ולמה גזרת ארבעה כאשר בקש? אמר לו, בני! לא בשביל אהבתי בו גזרתי כן אלא בשביל אהבתי בעצמי, כי גם אני עוסק במלאכה זו וארצה שערך המלאכה יעלה ולא ירד. וכן זו הזונה ודאי שונאה את חברתה ועם כל זה רוצה שתהיה נאה בעיני המנאפים, כדי שלא יזלזלו באתנן ולא ירד ערך האתנן. והנמשל הוא מאחר שאתה תלמיד חכם אם תזלזל בחכמים בפני ההמון גם כבודך יזל וירד בעיניהם. וזהו פשוטו של דבר, אך נראה לי דר' שמעון בר יוחאי לא כיון על זונות דעלמא התחתונים, אלא כונתו על הקליפות, דידוע שיש שתי זונות בקליפה, בסוד מה שאמר הכתוב (מלכים א' ג, טז) אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת, והם כנגד לאה ורחל שיש בקדושה. וידוע שהקליפות מצד מזגם וטבעם הם שונאים זה את זה, שכל פירוד ושנאה מקורו בקליפה, מה שאין כן בקדושה הכל אחדות ואהבה, אך אלו השתים זונות שיש בקליפה רוצים להתדמות לקדושה כקוף בפני אדם, ולכך כמו שרואין שתי מדות בקדושה שהם נקראים לאה ורחל המה מפרכסות זו את זו דכל אחת אוזיפת מאנהא לחברתה כדי לגדלה, כנזכר בדרושי הלילה ובדרושי הפסח בספר הכונות, כן יעשו גם הם כקוף בפני אדם. וזה שאמר 'זוֹנוֹת' הם שתים זונות הידועות שיש בקליפה, מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ כדי להדמות לקדושה כקוף בפני אדם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שהם נאחזים בקדושה וחלקם ושרשם הוא בקדושה לֹא כָּל שֶׁכֵּן?! שצריכין להדמות למידות שבקדושה לפרכס זה את זה, ולהיות (ישעיהו מא, ו) אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק, ולמה אתה בא לגנות אותנו ולקלקל ולהרוס את אשר עשינו?! וענין הפרכוס ביאורו בלשון ערבי ענין נוי ויפוי, כמו שנאמר 'עטרו את ביכוריהם ופרכסו אותם' וכתב המבאר בלשון ערבי פרכוס פירוש מעני אל תחסי"ן ואל תגמי"ל ואל זינ"י כאנהו יקול איזייניהום, ומן האד"י אל יחליק יקולון יזיין חית מן רפ"ע אל שעיר סאר להו זינ"י וחלה עד כאן.