פרשנות מצטטת על מלכים א ו:לז

את חדש האביב. נקרא כן בעבור שהיה בו אביב בצאתם ממצרים והמכחישים אמרו כי לא נעשה פסח בלא אביב וכבר השיבותי על הבליהם גם אנחנו נודה כי בית דין היה מסתכל לאביב ודע כי אין לחדשים בלשון הקדש שמות כי ניסן סיון גם כסליו גם טבת גם אדד שהם נזכרים במקרא הם לשון כשדים על כן אמר הוא חדש ניסן רק מצאנו זיו ואיתני' ובול וטעם ראשון כאשר ימצא האביב הנו חדש הראשון כי משם יחל לספור החדשי' אם היתה שנה שעברה שנים עשר חדש או שלשה עשר לא נחוש על זה וזה טעם ראשון רק קדמונינו ז״‎ל העתיקו עם האביב דברים אחרים וכל דבריהם אמת:

האביב: תחלת בשול התבואות, כמו השעורה אביב (למעלה ט' ל"א), אביב קלוי באש (ויקרא ב' י"ד), ונראה כי השעורה נקראת בתחלת בשולה אביב, והחטה כרמל, ואין שום ענין ויחס למלת אביב עם מלת אב, כמו שחשב ראב"ע שכתב: ופירוש אביב כמו בכור, כי הוא מגזרת אב שהוא כמו ראשון לאשר הוליד. וטעם אחריו רד"ק שפירש (בשרש אבב) באבי הנחל, בעצי הנחל, וכתב השבולת עם הקנה שלה תקרא אביב ע"ש הקנה שהוא העץ, כי העץ כמו האב המוליד הענפים; וכל זה שבוש, כי מעולם לא מצאנו אביב על העץ ולא על הקנה ולא על השבלת, אלא בפרט על השבולת בתחלת בשולה; ועיין נימוקי ר' אליה. ומצאנו שם אב (לראות באבי הנחל, שיר ו' י'), עודנו באבו (איוב ח' י"ב) שענינו צמח הצומח, שלא נגמר בשולו; ונראה כי שני הבי"תין אשר באביב מבדילין בינו ובין אב, ומורים על תוספת הצמיחה שכבר הגיעה לבישול; ודוגמת זה סבוני גם סבבוני השני חזק מן הראשון ובל' ארמית מצאנו פעל אבב על האילן כשמוציא פירות: כביכורה בתאנה בראשיתה (הושע ט' י') תרגם יונתן כביכורה בתינתא די באוול מאבבא אך נ"ל שאין זה מן אביב, אלא מן אִנְבֹּא שהוא תרגום פרי, וכן אתה רואה שלא הספיק ליונתן לומר מאבבא, אלא הוסיף באוול שענינו בתחלה, א"כ מאבבא אין ענינו אלא מוציאה פירות, וכן מצאנו ירח בול (מ"א ו' ל"ז) תרגם יונתן ירח מיסף אבביא, א"כ אבב בארמית אינו אלא פרי (כי ירח בול הוא מרחשון, ואין בו לא בכורים ולא אביב) ומלת אביא ענינה שוה לאִבָּא ואִנְבָא (כי שתי הגזרות האלה מתחלפות וקרובות, כמו שמצאנו קִנְצֵי במקום קִצֵי) (איוב י"ח כ'). בר"י כ"י שבידי וכי לא היו (לא: היינו), יודעים, ונכון.

וזיוה יתיר - אולי כמוהו בחדש זיו.