בֶּן־אִשָּׁה֩ אַלְמָנָ֨ה ה֜וּא מִמַּטֵּ֣ה נַפְתָּלִ֗י וְאָבִ֣יו אִישׁ־צֹרִי֮ חֹרֵ֣שׁ נְחֹשֶׁת֒ וַ֠יִּמָּלֵא אֶת־הַחָכְמָ֤ה וְאֶת־הַתְּבוּנָה֙ וְאֶת־הַדַּ֔עַת לַעֲשׂ֥וֹת כָּל־מְלָאכָ֖ה בַּנְּחֹ֑שֶׁת וַיָּבוֹא֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה וַיַּ֖עַשׂ אֶת־כָּל־מְלַאכְתּֽוֹ׃
רבנו בחיי
ותמצא בפרקי ר"א בשלשתן בנה שלמה בית המקדש שכן הזכיר הכתוב על חירם (מלכים א ז׳:י״ד) בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צורי חורש נחשת וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת, וכן בשלשתן עתיד להבנות, הוא שהזכיר עליו שלמה ע"ה ברוח הקודש (משלי כ״ד:ג׳-ד׳) בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו, ושלשתן עתיד הקב"ה ליתן לישראל במתנה שנאמר (שם ב) כי ה' יתן חכמה וגו', נתן אין כתיב כאן אלא יתן, מפיו דעת ותבונה, ושלשתן ינתנו למלך המשיח שנאמר (ישעיהו י״א:ב׳) ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וגו' רוח דעת ויראת ה'.
עץ יוסף
שלמה מיהודה וחירם מדן שנא' (מ"א ז) בן אשה אלמנה מטה נפתלי ובד"ה כתיב בן אשה מבנות דן שהיה אביו מנפתלי ואמו מדן. כצ"ל (א"א):
תורה תמימה
למטה דן. א"ר יוחנן, מניין שלא ישנה אדם מאומנת אבותיו, שנאמר (מלכים א ז׳:י״ג-י״ד) וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצור בן אשה אלמנה, הוא ממטה נפתלי ואביו איש צרי חרש נחושת, ואמר מר, אמיה מדן ואביו בנפתלי וכתיב ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן חבאור הענין, כי בר"פ פקודי כתיב באהליאב שעיקר מלאכתו היתה מלאכת חרש וחושב, ולפי המבואר כאן היה ממטה דן, ובמלכים כתיב שלקח המלך שלמה למלאכת חרש איש משבט דן, שאמו היתה משבט דן, ומזה ראיה שלא ישנה אדם מאומנות אבותיו, שהרי כאן מבואר דמשבט דן היה בעל מלאכת חרש, ותפס באומנות אבותיה של אמו.
וע' בסוף קדושין פ"ב ב', תניא, רבי אומר, אין לך אומנות שעוברת מן העולם, אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה ואוי לו למי שרואה את הוריו באומנות פגומה, אשרי מי שאומנותו בסם ואוי לו למי שאומנותו בורסקי, וכתב מהרש"א וז"ל, לכאורה לא הו"ל לומר אלא הך בתרייתא, אשרי מי שאומנתו בסם וכו', ומאי איכפת ליה באומנות אבותיו, ויעו"ש מש"כ בזה, אבל האמת הוא שכוון למאמר שלפנינו שלא ישנה אדם מאומנות אבותיו, וא"כ כשאבותיו אוחזין באומנות יפה יאחז גם הוא בה, וכן כשאוחזין באומנות פגומה יאחז גם הוא בה, וא"כ אשרי מי שראה את הוריו באומנות מעולה, כי ממילא יאחז גם הוא בכזו. .
(ערכין ט"ז ב׳)
וע' בסוף קדושין פ"ב ב', תניא, רבי אומר, אין לך אומנות שעוברת מן העולם, אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה ואוי לו למי שרואה את הוריו באומנות פגומה, אשרי מי שאומנותו בסם ואוי לו למי שאומנותו בורסקי, וכתב מהרש"א וז"ל, לכאורה לא הו"ל לומר אלא הך בתרייתא, אשרי מי שאומנתו בסם וכו', ומאי איכפת ליה באומנות אבותיו, ויעו"ש מש"כ בזה, אבל האמת הוא שכוון למאמר שלפנינו שלא ישנה אדם מאומנות אבותיו, וא"כ כשאבותיו אוחזין באומנות יפה יאחז גם הוא בה, וכן כשאוחזין באומנות פגומה יאחז גם הוא בה, וא"כ אשרי מי שראה את הוריו באומנות מעולה, כי ממילא יאחז גם הוא בכזו. .
(ערכין ט"ז ב׳)
דעת זקנים
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
ואביו איש צורי. יהודי היה יושב בצור דוגמא עובד אדום הגתי (שמואל ב ו׳:י׳-י״א) שהיה יושב בגת ולוי היה ובמלכים (א ז) כתיב ובן אשה אלמנה ממטה נפתלי ואביו איש צורי אלא אמו מדן ואביו מנפתלי ומה צריך לייחס מאיזה שבט היה אביו ואמו זהו שכתוב (ראשית ל') דנני אלהים וגם נפתולי אלהים וגו' (שם) אמרה רחל מעתה עקמתי פתולים עקמומיות עשיתי עד שאני יכולה לדמות עצמי ללאה אחותי אם לאה תתפאר בבצלאל בנה שיעשה המשכן יצטרך להשתתף במלאכתו אחד מבני דן שנא ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן ואם שלמה בן אחותי יבנה ב"ה צריך להשתתף עמו מבני דן ונפתלי: