פרשנות מצטטת על מלכים א ז:נא

וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד כַּאֲשֶׁר נָשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וְרָאוּ מֵרָחוֹק אֲנָשִׁים בָּאִים מִדֶּרֶךְ גִּלְעָד הִכִּירוּ כִּי אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים הִיא בַּגְּמַלִּים, וְיָדְעוּ כִּי לְמִצְרַיִם יֵלְכוּ, כִּי מִגִּלְעָד יוּבָא הַצֳּרִי וְהַנְּכֹאת, וּלְמִצְרַיִם הָיָה דַּרְכָּם לְהוֹלִיךְ אוֹתוֹ. וְלָכֵן אָמַר לָהֶם יְהוּדָה, הִנֵּה הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק וְהוֹלְכִים אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה, נִמְכְּרֶנּוּ לָהֶם כִּי לֹא יִוָּדַע הַדָּבָר. וְכַאֲשֶׁר קָרְבוּ לָהֶם מָצְאוּ כִּי הָיוּ בַּעֲלֵי סְחוֹרָה אֲשֶׁר לָהֶם הַנְּכֹאת וְהַצֳּרִי אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סוֹחֲרִים, שֶׁשָּׂכְרוּ הַגְּמַלִּים מֵהַיִּשְׁמְעֵאלִים, וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַמִּדְיָנִים שֶׁקָּנוּ אוֹתוֹ לִסְחֹר בּוֹ לִסְחוֹרָה, כִּי אֹרְחַת הַיִּשְׁמְעֵאלִים מַשְׂכִּירֵי הַגְּמַלִּים לֹא יִקְנוּ הֵם סְחוֹרָה לְעַצְמָם, וְאָמַר (בפסוק כח) "וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים", כִּי לָהֶם מָסְרוּ אוֹתוֹ, שֶׁהֵם מוֹלִיכִים הַסְּחוֹרָה לְמִצְרַיִם. וְזֶה טַעַם "מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה" (בראשית ל"ט:א'), כִּי הָיָה בְּיָדָם, אֲבָל הַמִּדְיָנִים הָיוּ בְּעָלָיו וְהֵם סָחֲרוּ בּוֹ, וְהוּא שֶׁאָמַר "וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם". וְכָל מַעֲשֶׂה בַּכָּתוּב פַּעַם יְסַפֵּר אוֹתוֹ בַּמּוֹשֵׁל הַמְצַוֶּה בּוֹ וּפַעַם בַּשָּׁלִיחַ שֶׁיַּעֲשֶׂנּוּ בְּיָדוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא ז) "אֶת כָּל מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה", וְכָתוּב אַחֵר (שם לד יב) "אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל", וְכֵן אָמַר (מלכים א ז נא) "וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה", וְחִירָם עֲשָׂאָהּ, כְּדִכְתִיב (שם ז יד) "וַיָּבֹא אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיַּעַשׂ אֶת כָּל מְלַאכְתּוֹ", וּבְיוֹסֵף עַצְמוֹ אָמַר (בראשית ל"ט:כ"ב) "אֶת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה", נוֹתֵן הַמַּעֲשֶׂה לַמְּצַוֶּה בּוֹ וְלָעוֹשֶׂה אוֹתוֹ. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (בפסוק כח) כִּי הַמִּדְיָנִים יִקָּרְאוּ יִשְׁמְעֵאלִים, כַּאֲשֶׁר אָמַר הַכָּתוּב עַל מַלְכֵי מִדְיָן "כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם" (שופטים ח כד). וְאֵינֶנּוּ כַּאֲשֶׁר חָשַׁב, כִּי הַכָּתוּב שֶׁאָמַר (שם) "כִּי נִזְמֵי זָהָב לָהֶם כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם" יִרְמֹז עַל בְּנֵי קֶדֶם, שֶׁהַמִּלְחָמָה הַהִיא לָהֶם הָיְתָה, דִּכְתִיב (שם ו לג) "וְכָל מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם נֶאֶסְפוּ יַחְדָּו", וּבְנֵי קֶדֶם הֵם יִשְׁמְעֵאלִים, כִּי עַל כָּל בְּנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם אָמַר (בראשית כ"ה:ו') "וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם". גַּם יִתָּכֵן שֶׁהָיוּ הַמְּלָכִים יִשְׁמְעֵאלִים, וְהֵם מָלְכוּ עַל מִדְיָן, כִּי לָמָּה יִקָּרְאוּ מִדְיָן עַל שֵׁם יִשְׁמָעֵאל אֲחִיהֶם. וְהַנָּכוֹן בִּפְשַׁט הַכָּתוּב בְּיוֹסֵף מָה שֶׁאָמַרְנוּ בּוֹ, אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ב"ר פד כ) שֶׁנִּמְכַּר פְּעָמִים רַבּוֹת:

במדרש על פסוק (קהלת ז) כי העושק יהולל חכם שהיוד של (דברים יז) לא ירבה היתה קורא תגר לפני הקב"ה ששלמה רוצה לבטלה. מקשים העולם למה דוקא אות יוד קורא תגר ולא שאר אותיות שבירבה ובתנחומא בזו הפרשה כתוב שכל משנה תורה היה קורא תגר לפני הקב"ה א"כ קשה למה דוקא יוד בשם גאליק"ו כתבו שכל אות שביוד מורה על הרהור כמו (מלכים א יא) אז יבנה שלמה (דברים ד) אז יבדיל משה משעה שעלה על לבו של שלמה לבטל לכן דוקא אות יוד. ואני אומר ג' טעמים הא' איתא בס' סודי רזי שכל מה שהתחיל ביוד הבטיח הקב"ה בשעת בריאת האותיות אלפים שנה קודם בריאת העולם כשקראה היוד תגר מדוע (בראשית לב) קטנתי מכל החסדים (תהלים מד) שחה לעפר נפשי דבקה לארץ בטני ולא עודשאני כפופה והשיב לה הקב"ה כל מה שנברא ביוד חי וקים לעולם (בראשית א) יהי אור יהי רקיע (איוב א) יהי שם ה' מבורך (תהלים קד) יהי כבוד ה' לעולם ולכן עתה כשבא שלמה ורצה לבטלה באתה יוד שיקיים הקב"ה הבטחה שהבטיח לה והשיב לה הקב"ה שלמה ואלף כמותו יאבדו וקוצה שלך לא תבטל הטעם השני בזוהר פ' בראשית כשבא אות יוד לפני הקב"ה שיברא בה העולם השיב לה הקב"ה דייך שאתה בראש שמי ולא עוד אלא כל רעוון דילך אתעבדו. ומזה הטעם באה אות יוד וקורא תגר שהבטיח לה הקב"ה שיעשה לה רצונה וטעם ג' עיין בפ' נח איך שבדור יוד כשבאה המבול באה היוד לפני הקב"ה מדוע נשתנתי מכל אותיות לפני שהגינו על בני דורם ובדור י' יחרב העולם והשיב הקב"ה שהוא יתן להם זמן ק"ך שנה שהם ו' צרופים של יוד שכל צירוף עולה ך' הרי ו' פעמים ך' מנין ק"ך שנה וז"ש (בראשית ו) וירא ה' כי רבה רעת האדם ר"ל בשם של הוי"ה שחשבונו כ"ו המתין הקב"ה למבול דהיינו ק"ך וז"ש (שם ז) ויסגר ה' בעדו ה' למבול ישב וכן אתמר (שם ו) את האלהים התהלך נח שהוא ק"ך צירופים של אלהים. מזה הטעם (שם) בשג"ם זה מש"ה שהיו ימיו ק"ך שנה לכן אמר למה הרעותה בה' על ה' אותיות של אלהים שיש בהם ק"ך צרופים כמנין הסנ"ה וז"ש למה זה שלחתני שאמר על הסנה שרומז על ק"ך צירופים וע"ז השיב הקב"ה וידבר אלהים אל משה על צרופי ק"ך של אלהים ויאמר אליו אני ה' על שם של הוי"ה שהוא ג"כ עולה ק"ך בסוד (מלכים א ח) ה' הוא האלהים ר"ל כמו ששם של אלהים הוא ק"ך צירופים כן ג"כ שם של הוי"ה שעולה כ"ו הוא ג"כ ק"ך כמו שאמרנו ו' פעמים כ' הוא ק"ך וכן יש ג"כ בשם של ד' י"ב צירופים בסוד זה שמי מנין ז"ה כלולה מעשר הרי י"ב פעמים ק"ך ע"ז אמר ולמה זה שלחתני ז"ה דייקא על י"ב צירופים וכן ג"כ כ"ז מילוא ההוי"ה יש וסוד (תהלים נא) פי י"גיד תהלתיך י"ג ניגלין י"ד נסתרין ובכל א' ד' אותיות הרי ד"פ כ"ז עם י"ב צירופים הרי ק"ך נמצא שהשם של ה' הוא אלהים. ונחזור לנידון דידן שהבטיח הקב"ה ליוד שבימי שלמה אז נתקן דור המבול כי בכל שנה היה מ' יום של דור המבול שירד הגשם והיה מקלקל את העולם מ' יום בכל שנה עד שבנה ב"ה אז מלכים א ז) ותשלם כל המלאכה שנשלם מלאכת העולם ולכן אמר לירח בול שהוא ירח המבול שאז נתקן העולם ולכן באה היוד בימי שלמה שנקרא כן ע"ש שבימיו נשלם מלאכת העולם בכללו ועתה בא שלמה ורוצה לבטלה מה שהבטיח הקב"ה ליוד בימי דור המבול ונמצא רוצה אדרבה לבטל העולם לכן אמר הקב"ה שלמה ואלף וכו' גם אמר דוקא אות יוד לפי שאח"כ הביא ראיה אות יוד של שרי שנטל הקב"ה מסוף שמה של שרה צדיקת ולבסוף בימי יהושע הוסיפה הקב"ה בראש של צדי"ק והנה ת"ב שנה היתה היוד של שרי פורחת דהיינו מיום שניטלה הקב"ה משרי שהיה אברהם בן צ"ט שנה באותו הפרק עד שנה שנייה של שליחות המרגלים כשיצאו ממצרים הם ת"ב שנה נרמז בצירוף בראשית כדאיתא בתקונים תהלים מה) שמעי בת וראי כמנין ב"ת והוא סוד (משלי כד) בחכמה יבנה בי"ת שהיוד היא סוד בת עין (תהלים יז) שמרני כאישון בית עין והטעם שבאותו פרק נתקנה העיסה של אד"הר שהיתה חלה טהורה ובחטא של חוה פירסה נדה ונטמאה העיסה וכן שרה שהיתה גלגולה של חוה ג"כ פירסה נדה באותו פרק שלא נטהרה העיסה עד שנכנסו ישראל לארץ שע"י יהושע נתקנה טיפה קדמאה של אדם דחב בה לכן הוצרך משה לתקן באותו פרק יוד של שרי ולהוסיף על יהושע לתקן א"פה של אד"הר והנה יש בשנה שמקריבים מנחת עשרונים כנגד איפה של אדם הראשון דהיינו בכל יום מקריבים שני תמידים וחביתי כה"ג (ויקרא ו) מחציתה בבוקר מחציתה בערב הרי ג' עשרונים בכל יום הרי לשנה אלף צ"ה דהיינו ג"פ שס"ה וזה הסוד דאתמ' גבי יוסף (בראשי' לז) הגידה לי איפ"ה הם שהיו מתעסקים באיפה של אד"הר ה"ם רעי"ם בגי' שס"ה והוא ג"כ חשבון יוס"ף הצדי"ק ו'י'ש'ל'ח'ה'ו הכי הוי

שף.
ומוציאין שתי תורות וקורין כיום אתמול כי יעבור. ומפטיר ותשלם כל המלאכה (מלכים א ז׳:נ״א). עד בהוציאי אותם מארץ מצרים: דמתוך שבסוכות היה יום חינוך הבית כשנגמר מפטירין בחג בהשלמתו: ועומדין למוסף: מפני חטאינו: ופסוקי מוסף כיום אתמול. ולא יאמר ביום השני כלל לא בקריאת התורה ולא בתפילת מוסף. כי היכי דלא ליזלזלו ביה לפי שכבר העדתה וקראת אותו מקרא קדש. ולא נאה לקרותו עוד שני. שהרי כבר קראתו חמשה עשר. וכיוצא בו שנינו לאחר שעשיתו קודש תעשהו חול: ת'. ורבינו אליהו היה אומ' שצריך לומ' בין בספר תורה בין בתפילה. וביום השני. עם ובחמשה עשר יום. לפי שאנו בקיאין בקיבועא דירחא. ונניח את קרבן י"י אשר אנו יודעין בבירור שזהו יומו. ונאמר את אשר אנו יודעין בבירור שאינו יומו משום גזירה: ומה שאומ' לא שעשיתו כו'. הרבה אנו קורין בתורה שאינו מן היום. וגם בתפילה כמו כן. בכל ימי חול המועד: ונראין דבריו עיקר: ת':